סופרת צללים

זה מתחיל מהמכנסיים השחורים, אלה שהשיערות של החתול הכי אוהבות. אפשר לנקות את השיערות עם כמה חתיכות של מאסקינג טייפ, ונכון שכבר לבשתי את המכנסיים האלה באחת הפעמים הקודמות, אבל הוא בטח לא זוכר, והפעם יש לי מגפיים חדשים. ובעצם, אם כבר מגפיים, אז זה יהיה בזבוז להסתיר אותם. לא? אולי כדאי חצאית? אפשר חצאית? אני יכולה להיות מסוג הבחורות שסתם ככה מגיעות לבית של מישהו בחצאית? זה ייראה כאילו שהתאמצתי יותר מדי? בדיקה מעלה שאני נראית סקסית בחצאית ומגפיים, או לפחות מרגישה ככה, ואז מה אם התאמצתי, מותר לי לעשות מה שאני רוצה, זה הרי כל הפאקינג רעיון פה. חוץ מזה, כשאני חושבת על תוכניותיי להערב, חצאית יכולה להיות דווקא די שימושית. אבל חורף עכשיו ולילה וקר וכל זה, אז צריך גרביונים. שחורים, צריך גרביונים שחורים. יש לי גרביונים שחורים? אני די בטוחה שפעם היו לי. אני בודקת במגירה, ולשמחתי הם עדיין שם, ואפילו בלי רכבות. חולצה שתתאים דווקא לחצאית הזאת זה סיפור בפני עצמו. חפירות בארון. תסכול. באמת צריך לעשות שופינג מתישהו, אבל עכשיו מאוחר מדי. יש חולצה אחת שאני די שונאת, אבל היא הכי מתאימה מכל מה שיש, ורואים את החזיה שלי דרכה, שזה יכול להיות דווקא דבר חיובי. חיובי? רגע, זה יותר מדי שחור. אמור להיות יותר מדי שחור? אני נראית כאילו שאני בדרך להלוויה. אם אלבש גופיה שתציץ ממתחת לחולצה היא תצטרך להיות ממש צמודה, אחרת זה ייראה מטופש, ולמזלי אני מוצאת אחת ירוקה שבדיוק שוברת את השחור וזה נראה די נחמד. לא לוקח הרבה זמן להתאפר, אבל בשלבי הסיום, הליפ גלוס האדום מחייך אליי. את לא אוהבת את הליפ גלוס האדום, אני מזכירה לעצמי. כל פעם שאת משתמשת בו את מסתכלת במראה ומורידה אותו מיד ואז נמרח האיפור מסביב וצריך להוריד הכל ולהתחיל מההתחלה. חייבים לעשות את זה כל פעם מחדש? הוא לא את. הוא נועז מדי. אבל בכל זאת, אני לא יכולה להתאפק, וממבט ארוך במראה עולה שהיום הוא דווקא כן אני, והאני הזאת די מוצאת חן בעיניי. שרשרת? לא היום. היום עגילים. לא גם וגם, זה יהיה יותר מדי. העגילים שרציתי לענוד מתנדנדים וכבדים מדי, זה עשוי להיות לא פרקטי, וגם ככה הצבעים שלהם לא מתאימים למה שאני לובשת. אני מחליפה אותם בקטנים יותר, פרחים בטורקיז וירוק. מצוין. שרשרת? המחשוף די עמוק, שרשרת די מתבקשת. במקרה מונחת כאן, על השידה, שרשרת שהיא בדיוק בצבעים הנכונים. אז טוב. שתהיה שרשרת. ומעל הכל, יש לי מעיל שחור שאני אוהבת והוא נראה מעולה עם החצאית והמגפיים. בכיס שלו אני מוצאת כרטיס עליה למטוס מטיסה מברלין לוינה ומטבע של חצי יורו. כנראה שכבר הרבה זמן לא הייתה סיבה ללבוש מעיל, אני מהרהרת לעצמי, ושוקעת בנוסטלגיה, אבל רק לרגע.

כשאני נכנסת לביתו, אני נזכרת שאמרתי לו להמתין לי כשגבו אליי ועיניו מכוסות.