הכל עובר

"זה חשוב בעיני שאנשים לא ירגישו לבד."                  

                                                           לו ריד

לאמונה שאינה רק הניסיון המדולל לקבל על עצמך את התובנה של מישהו אחר, שאינה רק המקבילה הנפשית של בגדים מרופטים מיד-שנייה, יש רק משמעות אחת בעיני: היא הוודאות השקטה שישנה תכלית לחיים האלו ומטרה לכאב שלנו, ושישנו כוח גדול מאיתנו המפקח על התכלית הזו. אמונה היא הידיעה שגם בשעות האפלות ביותר שלנו אנחנו לא חייבים לעבור את זה לגמרי לבד, ושגם כאשר אנחנו חלשים ומרגישים כמו קורבנות יש עדיין משהו בהיר, טהור יותר, וחזק יותר מכל מה שאנחנו יכולים לדמיין, משהו שאכפת לו מאיתנו מספיק כדי להושיט לנו יד, לעודד אותנו, ולתת לנו להישען עליו.

מטרת האמונה באה לידי ביטוי בצורות שונות ושמות רבים, אך האמת האוניברסלית מאחוריה היא בעיני רק ההרגשה הזאת. היא האמונה עצמה. 

בוקר טוב וחג שמח.

"אל תהא צדיק הרבה" (מגילת קוהלת)

מי שהמשיך היום "שלא בטובתו" לקרוא את השרשור העגום הזה על ה-200 ש"ח והזנות, יכול היה עכשיו לקרוא איזה נער בניק 'דרור' שאינו בקי בהיסטוריה האנושית משווה בין העבדות והזנות - וטוען בביטחון אופטימי שעד לפני מאתיים שנה איש לא האמין שהעבדות תעבור מן העולם, והנה היא איננה, וכך יהיה גם לגבי הזנות.

האמת ההיסטורית היא כמובן שונה לחלוטין. העבדות כבר נעלמה לחלוטין מהעולם עם נפילת האימפריה הרומית, ולמשך מאות ארוכות של שנים (בימה"ב היו ואסלים וכולי, אבל לא עבדים), והיא עושה את הקאמבק שלה רק עם גילוי הסוכר - עובדה היסטורית חשובה ומעניינת כשלעצמה - כי הסוכר כידוע הוא הסם הבינלאומי של הבחורות ברחבי העולם, יש לו היי קטן ולאחריו דאון קטן וחוזר-חלילה(: - שאז נוצר ביקוש אדיר לסוכר באירופה, והיה צורך בעבדים במטעי-הסוכר, ושוב העבדות נראתה להם "הגיונית", ושחורי-העור אכלו אותה חזק.

לעומת זאת, בשום זמן ומקום שאנו יודעים עליהם לא התקיימה חברה אוטופית בלא זנות. 

אני אוהב את החיים האלה - הם הורגים אותי (:

בתקופת המלחמה-הקרה רצה שמועה מפורסמת שלפיה האישה הראשונה בחלל, איזו קוסמונאוטית סובייטית אחת, הצליחה בתנאים של אפס-כבידה להחזיק אורגזמה במשך 45 דק' רצופות(!) - אינפורמציה שהרוסים שמרו כמובן בסוד, כך הלכה השמועה, כי הם לא רצו לעורר "פאניקה"(: 

בוקר טוב בוקר אור, יום שבת.

 -"אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה"   (מגילת קהלת ז, טז)

רוחות רפאים יכולות לרדוף אותך כמעט בכל דבר. כבר שמעתי אותן בקול המתנשם של שיר שהתנגן ברדיו, וראיתי אותן ניבטות אלי מבין הדפים של ספר ישן. הן התחבאו בתוך עצים בחורשה כך שפניהן הציצו מתוך הקליפות, והן ריחפו מתחת לפני המים הכסופים של אגם. הן הסוו את עצמן בסדקים של הבטון בקירות, והן באו לבקר אותי בהזיה של חום קודח. בימי הקיץ הן שומרות על קצב הליכה כמו הצל של הצל שלנו. הן אורבות לנו בנשימתן של נערות צעירות שמעניקות לנו את הנשיקה הראשונה שלנו. כבר ראיתי גברים שהיו רדופים עד כדי טירוף על ידי דברים שמעולם לא קרו, או שרק כמעט קרו, או על ידי דברים שהיו אמורים לקרות. ראיתי אותן בתווי-הפנים של ילדה אחת, שמעתי אותן בצלצול המפתחות בדלת, וראיתי אותן מבעד לערפל של אורגזמה שמיימית. רוחות רפאים קופאות באש ונשרפות בקרח. חלקן מתו מזמן; כמה מהן לא נולדו. חלק מהן רוכבות על כדוריות הדם בעורקים שלי עד שהן מגיעות למוחי. לפעמים אני אפילו טועה לחשוב שאני אחת מהן. לפעמים אני באמת אחת.

ערב כחול עמוק.

פעם יצאתי איזו תקופה עם מישהי שהיתה מחלטרת מהצד בתור עוזרת במופע-קסמים, ויום אחד היא אמרה לי כך: "איך אפשר לגרום למישהו להבין מה זה אומר או איך זה מרגיש להיות נקרע לשניים? לא הרבה אנשים מכירים את הצורך הנואש הזה שיחברו אותך שוב ביחד."