לפני 8 שנים. 10 בדצמבר 2015 בשעה 7:58
אתמול בערב נפטרה אימו של חבר יקר-יקר שלי, ואני תכף יוצא אליו לשבעה. והבוקר נזכרתי שפעם אחת לפני כמה שנים הייתי בהלוויה של מישהי שאמה הלכה לעולמה, ובסופה היא ניגשה אלי ואמרה לי בדמעות את המשפט הבא, שלא שכחתי עד-היום ושהיה לו גם ערך פיוטי בעיני:
" אני ילדה של ילדה מתה ".
את המשפט היפה הזה ניתן להבין בכמה מובנים. כי נכון שהוא התייחס לאמא האישית שלה. אבל למרות שכולנו חייבים לשחק בחיינו גם את התפקיד של ה"מבוגר האחראי", הרי שבמובן עמוק כולנו גם נשארים הילדים שהיינו. ובאתר כזה להכחיש זאת זה הרי מגוחך לחלוטין. כי סאדו-מאזו הוא קטע "בוגר" בערך כמו...ותשלימו בעצמכם את הדימוי.
גם אני ילד של ילד מת. וגם אתם. או שעוד תהיו.
בוקר טוב בוקר אור, יום חדש.