לפני 8 שנים. 11 בדצמבר 2015 בשעה 9:36
כל בעלי החיים שאנחנו,
מסביב לספסל בפארק, והאחות הקטנה שֶלְּךָ היום בחשכה,
בוהה בך בעיני נצח מיימיות. היא שכחה לקחת קונדום לדייט שלה, המסכנה,
והיא בוכה לך ששוב לא הייתה לה חדירה.
כן, הבוקר גם הנשמה שלי כבר קצת התקררה.
טוב אולי, אולי בשנה הבאה,
אם זה לא יקר מדי לליבךָ,
אנחנו נקבל במתנה עטופה בנייר צלופן
כמה נערות שיודעות לעשות חיים,
ויודעות להעביר את הזמן בנעימים.
זכור, כאשר אתה משלם, אתה משלם בכול מיני דרכים,
אתה משלם בדרכים רבות, לעתים באורח יומיומי,
ועכשיו הוא חוצה את הכביש כדי לקבל את העיתון עם עמודי הספורט היומי.
אה ועכשיו הם שוב מתחננים,
הם מתחננים
מה אתה תעשה בקשר לזה ?
הו אלוהים הם מתחננים
חברה שֶלְּךָ מתחננת אלייך
ואתה יודע בדיוק למה היא מתחננת
מה אתה תעשה?
כי למרות הטקסים והבגדים
האזיקים הסימנים וכול שאר הגינונים
אנחנו רק בעלי חיים, בעלי חיים מתחננים.
אבל האם שמעת את מה שהזמר ההוא אמר?
הוא צלצול מת בפלאפון שלךָ,
ויחד איתו מתה גם התחושה
שפעם הוא ידע לתת לךָ.
והילד בפארק על הספסל מולי מביט בי ואומר לי,
"אני כבר ראיתי אותךָ קודם, אז מי אתה חושב
שאני חושב שאני ?"
אבל לא עניתי לו כי עשיתי אהבה בדמיוני
ומצצתי לי סגריה איפה שמכונות-ההימורים המטמטמות,
שאליהן אתה משלשל את המטבעות, מוכרות לך בחזרה
את החלומות.
תקשיב לי ילד, המלך והמלכה והאדון והגבירה,
הם כולם מתים מזמן. ואולי רק אצל הילדים של הילדים
של הילדים של הילדים שלהם...הרוח שלהם עוד מתמידה בזמן.
אבל אם אתה תאבד את אמונתך באהבה ובמוזיקה,
הסוף כבר לא יהיה רחוק.
כי אם הם באים לך ככה שאתה יכול להפסיד אותם,
הסוף כבר לא יהיה מתוק.
כמה ניסיתי אז להרחיק את עצמי מכול ההרגלים הרעים.
וזה קורע לי את הלב לשמוע אותך מדבר על הימים העליזים.
כי לא היו ימים עליזים. אלו הימים העליזים.
לא, אני לא שר על כול הרוע בעיניהם,
או בירכתי התודעה שלהם.
אני שר על כול הדברים שאיבדנו בחיינו,
ועל הרשימה של הדברים שאמרנו שמחר נעשה עם עצמנו.
כן והם מתחננים, הו כמה שהם מתחננים...
ולמרות כול הטקסים והבגדים, האזיקים והשוטים
הסימנים השיוכים וכול שאר הגינונים,
הם רק בעלי חיים. בעלי חיים מתחננים.
בוקר טוב בוקר אור, יום חדש. וסופ"ש רגוע-ופרוע(:
