לפני 8 שנים. 14 בדצמבר 2015 בשעה 8:05
פעם אחת מזמן עשיתי עם איזו בחורה נאה ואמיצה ובעלת עניין אותנטי משלה בשוליים האפיסטמולוגיים החמקמקים של המציאות, סלבייה דיווינורום - בתרגום חופשי, "מנטת האלים" - ואני מדבר עכשיו על החומר הטהור, שנראה כמו אבקה לבנה ושמסנטזים מהעלים של הצמח, ולא על העבודה-בעיניים שהיו מוכרים פה בזמנו בפיצוציות לפני שגם הצמח הזה הפך להיות לא חוקי. החומר הטהור הוא סם פסיכדלי די מוזר, אפילו מוזר ביותר, ואני לא יודע מה אני חושב עליו. ההשפעה שלו היא מאוד מהירה והוא אפקטיבי אפילו בכמויות זערוריות, והוא נותן לך תחושה...טוב אני לא באמת יודע איך לנסח את זה במילים... אבל של איזו רוטציה של העולם, נגיד ככה, כאילו נפתח לעולם הריצ'רצ' שלו... והבחורה שעשתה איתי את החומר באמת נראתה כאילו היא זוחלת על הרצפה במאמץ ומנסה להגיע לאנשהו...מנסה להיכנס לתוך הרוכסן של העולם, אני מתכוון... יש לטריפ של הסלוויה גם מין קטע קוביסטי כזה שאתה יכול לראות את עצמך חתוך לחתיכות ולראות את הבשר שלך מבפנים...לא הכי נעים הקטע הזה, בחיי... מכול מקום, מייד אחרי "הסיבוב הזה של העולם על צירו" מצאתי את עצמי בתור ילד על המרפסת בביתה של סבתי. וכמו שאני מנסה להבין איפה אני ומה הולך איתי, ולנסות לעשות מכול זה קצת סנס, מצאתי את עצמי על המרפסת של איזה מגדל-מים שהיה בקירבתו של הקיבוץ שבו נולדתי. וכמו שאני מנסה להבין איפה אני בכלל ולקבל איזה מושג על המצב שלי, מצאתי את עצמי על המרפסת של איזו ספרייה עירונית בחולון, וכך זה נמשך-ונמשך עד שהבנתי שככול נראה...נפלתי על תיקיית-המרפסות במוח שלי. מרפסת NO.1, מרפסת NO.2, וכך הלאה... מתישהו הבחורה האמיצה שזחלה אצלי על הרצפה - וניסתה כאמור למצוא משהו בתוך הריצ'רצ' של העולם - התחילה לטפס עלי ( לדעתי צריך לקשור אנשים שעושים את זה ) ואני זוכר שאמרתי לה בשיא הרצינות: " מותק, אבל רק תיזהרי שלא תיפלי מהמרפסת..." (:
בוקר טוב בוקר אור, יום חדש (:
