מה קורה כאשר הנשמה שלךְ
מתחילה להעיר את עינייך
ואת ליבך
ואת כול תאי גופך
למסע הגדול של האהבה
בהתחלה יש צחוק נהדר
וקרוב לוודאי גם דמעות יקרות
ומאה הבטחות מתוקות
וכול השבועות האמיצות הללו
שאף אחד אינו יכול לקיים אף פעם
ובכול זאת אלוהים נהנה ומשועשע
מכך ששוב ניסית להיות קדושה
מה קורה כאשר נשמתך מתחילה להתעורר בעולם הזה
לצורך העמוק שלנו לאהוב
ולשרת את האהוּב ?
הו, אז ישלח אלייך האהוּב
את אחד מבני הלוויה הנהדרים והפראיים שלו
כמוני.
מאת המשורר הסוּפי חפיז ( בתרגום חופשי שלי מאנגלית )
הסוּפים, למי שאינו יודע עדיין - אותו זרם מיסטי באיסלאם - מכנים את אלוהים בשם 'האהוּב'. והשיר הקטן הזה – שהוא קצת כמו חפוּז, יעני קוויקי, עם חפיז - חפוז עם חפיז, כן? (: - מוקדש כמובן באהבה לכול הנערות הקדושות שלנו, אשר מאמינות עדיין שהצורך, הגעגוע, הערגה, התשוקה שלהן, הוא לעוד איזה זכר טיפוסי, בעוד שלמעשה הן בסך-הכול עוברות משבר רוחני - משבר רוחני טבעי ורגיל בהחלט, שאין מה להתרגש ממנו יתר על המידה, והן אינן יודעות עדיין שהתשוקה האמתית שהתעוררה בהן היא בעצם לאלוהים.
הערגה אל הזכר, אם כך, היא רק ערגה-סרוגייט. היא תשוקה מותקת ותחליף דהוי, והיא לא תצליח לספק אותן לאורך זמן ולמלא את החור בנשמתן. כול זה נאמר בצחוק כמובן. אבל בכול צחוק יש לפחות טיפה אחת קטנה של אמת. לפחות... (:
אז יאללה בנות, צאו נא הבוקר לפזז קצת בתופים ובמחולות. והארי קרישנה הארי ראמה. רק שלא תהיינה אי-הבנות חלילה. אני לא מחזיר אנשים בתשובה. זו איננה דרכי בחיים. אני מחזיר-בתשוקה (:
