לפני 8 שנים. 13 בפברואר 2016 בשעה 7:01
למה כל-כך קשה לנו להיות להיות כנים ואמיתיים - אמתיים לגמרי, אני מתכוון - בלי להסתתר, בלי לייפות או לכסות על שום-דבר, בלי מניפולציות - ולא רק עם אחרים, אלא גם ובעיקר עם עצמנו - זו שאלה שתמיד עניינה אותי.
מה אם לא היינו מנסים יותר לברוח ולא נמנעים יותר משום דבר שאנחנו יודעים שהוא אמיתי ? איך זה היה אם היינו יוצאים מכול מקומות המחבוא שלנו, בכול תחומי החיים ?
ממה אנחנו מפחדים כל-כך ? כמובן, התשובות הרגילות הן שלא יאהבו או לא יקבלו אותנו וכולי.
אבל נראה לי שהסיבה הראשונה, שכול הסיבות האחרות האחרות הן רק נגזרות שלה, הינה שאנחנו יודעים שאם אנחנו בוחרים להיות אמיתיים לחלוטין אז באותו הרגע אנחנו נהייה לחלוטין בלי שליטה.
אנחנו יכולים לשלוט באנשים - ואני מתכוון לכך עכשיו במובן העמוק של המילה, לא במובן הסאדומזוכיסטי הקריקטורי שלה - רק אם אנחנו מספרים חצאי אמיתות, רק אם אנחנו משחקים עם האמת.
כי להיות אמיתי לגמרי פירושו תמיד גם להשאיר לאדם השני את הזכות להגיב כפי שהוא רואה לנכון ולהעניק גם לו את החופש להיות מי שהוא.
כי להיות אמיתי לגמרי פירושו תמיד גם להשאיר לאדם השני את הזכות להגיב כפי שהוא רואה לנכון ולהעניק גם לו את החופש להיות מי שהוא.
כמובן שאין לנו שליטה על אף אחד ממילא. אבל להיות אמיתי לחלוטין זה לוותר גם על האשלייה של השליטה. גם על האשלייה שלה.
כי להיות אמיתי לגמרי זה להיות אינסייד-אאוט, ורוב האנשים כל כך מפוחדים שיראו מה הם חושבים, ממה הם מפחדים וכולי, ולכן הם שומרים כל כך הרבה דברים בפנים. כולנו מותנים להאמין - מי יותר ומי פחות - וזו התניה עמוקה מאוד - שמי שאנחנו, כמו שאנחנו, זה לא או.קיי. ושלכנות יהיה מחיר. והמחיר יהיה שלא יאהבו אותנו.
כי להיות אמיתי לגמרי זה להיות אינסייד-אאוט, ורוב האנשים כל כך מפוחדים שיראו מה הם חושבים, ממה הם מפחדים וכולי, ולכן הם שומרים כל כך הרבה דברים בפנים. כולנו מותנים להאמין - מי יותר ומי פחות - וזו התניה עמוקה מאוד - שמי שאנחנו, כמו שאנחנו, זה לא או.קיי. ושלכנות יהיה מחיר. והמחיר יהיה שלא יאהבו אותנו.
אף אחד לא עובר את הילדות ומתבגר בעולם שלנו בלי לעבור די הרבה חוויות שבהן הוא סיפר את האמת ונפצע מזה.
ביום חמישי האחרון סיפר לי אדם מבוגר אחד מרעננה משהו שהיה יפה בעיני. הוא סיפר שהוא ואשתו שהיו כבר על סף גירושין מזה כשנתיים, ישבו בשבוע שעבר והתחילו לספר אחד לשני את האמת. וזה לא היה כמו שהם תמיד ניסו לעשות זאת. זה לא היה כמו להטיח אחד בשני את מה שכול אחד רק מאמין שהוא אמת, וזה לא היה כמו לנסות לשכנע אחד את השני במשהו או לנסות להיות צודקים, וזה לא היה בניסיון להגיע לאיזשהן 'מסקנות', אלא זה היה פשוט, פשוט... כמו לדבר בכנות מהמקום הכי אינטימי שלך, כמו לצאת מכול מקומות-המסתור, כמו לשבת ולהתוודות על מה באמת עובר עליהם...והם ישבו מאחת-עשרה בלילה עד אור הבוקר, והתוודו על כך שהם חשו רחוקים ונפרדים ומנותקים זה מזו, התוודו על כול הסודות שהם שמרו האחד מהשני.
לילה שלם של כנות מוחלטת...וזה פתח מייד את כול הסכרים בינהם.
בוקר טוב בוקר אור, יום שבת.
