לפני 8 שנים. 15 בפברואר 2016 בשעה 10:52
הבוקר סיפרה לי נערת-כלוב יפה זכה וטהורה - ללא צל של ספק, נערה קדושה (: - שבזמן האחרון יש לה מחשבות אובדניות.
שהיא כבר כל כך עייפה מעצמה, כל כך מותשת.
האינסטינקט שלנו בנוגע למחשבות כאלו הוא לרוב להרגיש שמשהו לא בסדר איתנו, ולכן לנסות להדוף אותן.
כי אנחנו מפחדים מהן. הן מאיימות עלינו. אבל למעשה היה עלינו לעשות בדיוק את ההפך, ולקרב אותן אלינו. לחבק אותן. הן מחשבות חשובות במיוחד.
כי המשמעות היחידה של מחשבות אובדניות היא שיש בנו משהו שרוצה כבר שניתן לו למות.
או במילים אחרות, פירושן היחיד הוא שיש בנו איזשהו חלק שכבר כל-כך מכביד עלינו, כל-כך מתיש אותנו. גומר עלינו, אוכל אותנו מבפנים, לא נותן לנו מנוח וכולא לנו את הנשמה. אבל שאנחנו עדיין מחזיקים בו.
ולא מוכנים לשחרר, לא מוכנים להרפות, לא מוכנים לתת לו ללכת.
אבל כדי להיות מסוגלים לתת לו למות, אנחנו צריכים קודם להכיר טוב-טוב את החלק הזה. מה יש בנו שכבר כל כך רוצה למות, שכבר כל-כך מפריע לנו לחיות ? כלומר קודם-כול עלינו להתחבר למה שיש בנו שרוצה להתנתק.
להתחבר למה שרוצה להתנתק...
ורק לאחר-מכן נוכל לתת לו לנשור. כמו עלים בסתיו.
בשבוע שעבר ראיתי על המלך-ג'ורג' מישהו מסתובב עם חולצה שהיה כתוב עליה (באנגלית): "החיים רוצים לחיות דרכי."
וזה היה יפה ונכון בעיני. אפילו שאלתי את הנער מאיפה הוא קנה את החולצה, גם אני רוצה אחת כזאת. כי החיים אכן רוצים לחיות דרכנו. תמיד ולתאמידד. ולכן הם ינסו להיפטר מכול מה שמפריע להם בכך.
אז קדימה בנות, אל תהיו סנוביות, וגם אם התעוררתן הבוקר על הצד הרע של היקום(:, מה עם קצת דיסקו על הבוקר ? כי אנחנו "נולדנו כדי לחיות ". ולא משום סיבה אחרת. באמת. ובלי צחוק. וצהריים יפים. צהריים של קדושה (:
