לפני 8 שנים. 19 בפברואר 2016 בשעה 6:54
אתמול בערב הלכתי לפתיחה החגיגית של תערוכה של אחד מחבריי, צייר נאה ורב-מעללים, שהתקיימה באיזו גלרייה ל"אמנות עכשווית" בקריית-המלאכה בתל-אביב. כמו שאני מחפש את הכניסה הנכונה לבניין, מתברר לי שהרחוב הזה מאחורי שוקן הפך להיות המעוז החדש של עלמות-החן הקוקסינליות של ת"א. אחת מהן, איזו בובה שרירית שני מטר מינימום, עם איי.קיו גבוה במיוחד, קטע בכלל לא נדיר אצל קוקסינליות, תדעו לכם, שהייתה לבושה כמו איזה כהן דת אצטקי חצי ערום, עם עיניים ירוקות ושיער שחור, ניגשה אליי בחיוך פתייני ושאלה אותי: "חמוד יש לך אולי סגרייה בשבילי ? אני מה-זה מתה פה משיעמום..." ( ככה הן בודקות אם אתה בעניין כשהן מחפשות קליינטורה)
גידיי צוארה היו מתוחים כחישורי פלדה, והיא נראתה לי כמי ששייכת לקאסטת הטמאים באחת ממדינות ערב. " בובה תביני אותי, " עניתי, "יש לי יותר מדי עכבות בשביל העניינים האלו ואני גם לסבית מיליטנטית," אבל גלגלתי לה איזו סגריה ואמרתי לעצמי, "יה אלוהים איזה בחור לעניין זאתי ושרמוטה דה-לוקסוס."
רצתה ההמשכיות ומעבר לפינה הגיחה אחת מחברותיה כשהיא ממלמלת "אוף למה בכלל בזבזתי את הזמן שלי עליו, חתיכת הומו עלוב וגס רוח וקמצן משהו פחד..." ואז הסתכלה עליי בשובבות ואמרה לי, " בייבי רוצה לשמוע בדיחה מקצועית? "
" בכיף ממי, לכי על זה..."
"אז היום בא פה לשכונה איזה יהודי צרפתי חסר מעצורים, מגשש סביבי כמו כלב צייד, השטרונגול הקטן שלו פועם בטירוף ומרוב שהוא בלחץ ושונא את עצמו אני יכולה למדוד לו את הדופק מהצד השני של הרחוב. והוא מתנדנד אליי בחוסר יציבות, כנראה שתה יותר מדי, מריח כמו הצרות שלי. מותק, אמרתי לו, תבוא איתי אני אתן לך און-דה-האוס חוקן חינם וערכה לקטימת טחורים... אוי זה פשוט נורא...מהפחת אל התחת..."
ואז היא פונה לחברתה ואומרת לה, " אוי ספיר את כזאת חכמה, תדעי לך שגם אני החלטתי שמהיום אני יוצאת לעבודה כשאני משאירה את הדבר האמיתי בבית. כי זה ממש טירוף ללכת ככה לעבודה עם הגוף היפה שלך ולהתגרות בגורל... חבל לי עליו..."
"עדיף כבר איזה ג'וב צנוע וחוקי, אה בובה ?" אמרתי לה.
"כן," היא עונה לי, " אני באמת חייבת דחוף איזה אבא'לה עשיר."
ואחרי שהיא מצצה מהסגרייה היא המשיכה באותו טון של מי שכבר מזמן השלים עם גורלו, "מה שאישה צריכה לעבור בביזנס הזה, חבל לך על הזמן, כול יום לומדים משהו חדש."
"החיים הם באמת בית-ספר, " אמרתי להן, " אבל בית-ספר די מוזר. כול תלמיד לומד בו משהו אחר... " (:
כן, תל אביב...היכל החופש והאחווה...דם נקרש של זיבה אדומה על המדרכה, וריח האגוז המתוק של תשוקות נעורים עייפות...
אחד מהציורים בתערוכה היה של מפת-העולם שבה כול המדינות היו צבועות בשחור. נו נו, גם לי יש סימפטיה לאמנות קונספטואלית בתל אביב...
ובוקר טוב בוקר אור, יום חדש. וסופ"ש רגוע ופרוע.