לפני 8 שנים. 21 בפברואר 2016 בשעה 15:36
בלילה הקר, הקר שבכול הלילות, בלילה האפל של הנשמה,
אני מדליק אש כדי לחמם את העצמות הכואבות.
אוה אהובתי, היה לי מספיק מן הקור והאימה,
והנה היא כבר מופיעה, מתוך הלהבות.
אני עומד לפניה נדהם
כשהיא רוקדת ודורשת
דורשת ורוקדת
ואומרת לי שככה זה יהיה
מעתה ועד עולם.
בבוקר כשאני קם, מנועָר ויבש,
אני רואה על צלחת את ראשה הכרות.
הוא מונח על פרווה לבנה בתוך האפר של האש,
אני מנסה להרגיש קרוב לעצמי אבל מרגיש זרות.
אני מבין שאני חולם, ובחלום אין פחד
אפילו לא קנאה,
אבל אז אני מתעורר, והנה היא כבר מופיעה.
אני עומד לפניה נדהם
כשהיא רוקדת ודורשת...
וערב כחול-עמוק.