סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הכל עובר

אחד ועוד אחת
לפני 8 שנים. 18 במרץ 2016 בשעה 7:13

ישנו קואן זן מפורסם שאני אוהב ( קואן הוא שאלה שהמורה נותן לתלמיד כדי שישבור עליה את ראשו עד שיתייאש מ"המוח-הקונספטואלי" שלו, ואז יחרוג מעבר אליו ויוכל לטעום - ממש לטעום - איזו הרגשה ); והקואן הולך ככה.

איש נתלה בשיניו על ענף של עץ, גבוה מעל האדמה, ידיו קשורות מאחורי גבו. הוא נושך את הענף בשארית כוחותיו.
המורה עובר מתחתיו ואומר לו כך: "מה הדבר האמיתי היחידי שתוכל להגיד שיציל את חייך? "
תמונה נהדרת, אה ?
ובעודכם קוראים עכשיו את השורות הללו מאות תלמידי זן ברחבי העולם שוברים את ראשם על הקואן הזה, מביאים למורה כול מיני תשובות מחוכמות שהוא כמובן ידחה בזו אחר זו, ומכחישים או מסרבים להבין את מה שהם קלטו כבר בשמיעה ראשונה.
שדינו של האיש הזה נחרץ. ושהוא בוודאות הולך למות.
ושהדבר היחיד שנותר לו לעשות הוא לפתוח את פיו ושששששש....שריקת-נפילה...וליפול ולמות.
אבל בכמה שניות של הנפילה החופשית שלו, הוא יוכל סוף-סוף להתחיל לחיות. בלי כול הפחד.
והרי לאמיתו של דבר כולנו כמו האיש בקואן. 
 
האין זה מדהים בעינכם שהדבר שמרבית האנשים מפחדים ממנו הכי הרבה, הוא הדבר היחידי שבוודאות יקרה ? 
 
השבוע נודע לי על שבט באקוואדור, שבט של אינדיאנים - ואני כבר מחזיק ממנו, מייד תבינו למה, ואולי פעם עוד אפרגן להם באיזה ביקור קטן ואלחץ להם את היד מעל איזו קדרת אייוואסקה - שבט שהפילוסופיה הרשמית שלו - הרשמית! - כלומר תפיסת-העולם המוסכמת והמקובלת על כול בני-השבט, היא ששום דבר איננו הגיוני. שום דבר ממש. באנגלית זה נשמע אפילו יותר טוב: 
"Nothing makes sense"
זו הפילוסופיה הרשמית שלהם. למותר לציין שבני השבט הזה לא העלו מעולם שום תרומות אפיסטמולוגיות או מדעיות ראויות - ואני בספק רב האם אפילו פוסטים ראויים בכלוב ניתן לכתוב אם זו הפילוסופיה שלך...אבל אומרים עליהם שהם מה-זה עושים חיים (: 
ובוקר טוב בוקר אור, יום חדש. וסופ"ש רגוע-ופרוע.
מתגבשת -
דייקן שכמוך, כתבת מרבית
זה לא כולל אותך
לפני 8 שנים
FOR GOOD - הלוואי שזה היה נכון חפצוש. אבל גם לי עוד יש רגעים שהפחד משתק אותי. לא נפטרים מזה בזבנג וגמרנו. זו עבודה לכול החיים, וכול יום עוד קצת.
לפני 8 שנים
מתגבשת -
חשבתי שהתכוונת לפחד ספציפי
לפחד באופן כללי תפקיד תמידי

והעבודה התמידית, וואו עליך
לפני 8 שנים
FOR GOOD - רק זכרי חפצוש שיש מי שאומרים שמאחורי כול פחד - כול פחד וואט-סו-אבר- מסתתר הפחד מפני המוות; כלומר שכאשר את מפחדת *באמת* - וכאשר הפחד מפריע לך לחיות, הוא תמיד פחד *קיומי*. בבחינת אם אני לא אשיג משהו שאין לי, אם אם אפסיד משהו שכבר יש לי, אני ממש אמות... כאילו עצם חיי תלויים בכך. כך נראה לרוב פחד אמיתי. ולכן אנשים נאחזים כל-כך חזק בכול מיני דברים או בקשרים לא-בריאים וכולי.
לפני 8 שנים
מתגבשת -
אז אני מבינה שלקחת לך למטרה
להעלות נושאים שמחכים שאכתוב עליהם
וזה מצליח לך הם עולים בזה אחר זה
טוב אין לי מה לומר על זה
חוץ משבשלום :-)
לפני 8 שנים
SapioS​(אחרת) - יש לי חבר יקר קרוב מאד שמיישם את הפילוסופיה הזאת מאז שאני מכירה אותו. עדיין רחוק ממני המקום הזה בו אני אוכל להחזיק על המים בלי שיש לי עוגנים בכל מיני מקומות, אבל בהחלט המחשבות שלו כל פעם מחדש מאתגרות אותי. ונותנות פרופורציה .

אני שמחה מאד שהגעתי למסכנה הזאת על פחד, זה כל כך הגיוני הרי, אם לרגע נסכים כולנו שלמחשבות שלנו יש כח וככל שאנחנו משקיעים יות מחשבה/אנרגיה לסצנריו הכי רע, אנחנו מציירים ומדייקים בתמונות של הפחדים שלנו, אז מין הראוי שויזואליזציה היא כבר שלב עוצמתי של היצירה... בסופו של דבר, אני פשוט נזכרת בזה ואומרת"מה כפת לי, למה שלא אצייר בראש משהו טוב, עולה אותו כסף:)" אבל , כמובן, צריך קודם כל לזהות שאתה בפחד...

סליחה על הרבה אותיות, פשוט הפוסט מאד לרוחי ובא בזמן הנכון:)
שבת שלום אח}{

נ.ב. אקוואדור זה יעד must בחיים:)
לפני 8 שנים
FOR GOOD - ראשית-דבר אחותי - כול המרבה באותיות, הרי זה משובח.
שנית, אשרייך שיש לך חבר כזה. הוא נשמע לי ממתק אנושי.
לגבי הפחד, אני מסכים איתך שחייבים קודם כול לזהות אותו. זה באמת הדבר הראשון והכי חשוב. לזהות גם במובן של להכיר אותו ולהכיר בו, *לתת לו הכרה*, לתת לו מקום, לא לברוח ממנו או להכחיש אותו.
אבל אני כנראה מאמין קצת פחות ממך בסוגסטיות חיוביות ו'ויזואליזציות' וכאלה -אולי כי הן לא ממש עובדות עלי.
אני מאמין בקבלה *ראדיקלית*. רוצה לומר, שאנחנו במצב הכי 'מואר' שלנו בעיני כאשר אנחנו לא מנסים להדוף שום הרגשה ולא מנסים להביא שום הרגשה אחרת במקומה.
או במילים אחרות, כול עוד אנחנו נאבקים בפחד, או בכול דבר אחר שהוא אמתי בעצם, הוא רק הולך ומתעצם. רק הולך ומתעצם, ומנהל אותנו עוד יותר...
ורק ברגע שאנחנו מקבלים משהו, מקבלים אותו לגמרי ובלי שום שארית, לא ב-90 אחוז ולא ב-95 אחוז, אלא במאה אחוז, רק אז אנחנו יכולים להתחיל לחרוג מעבר אליו.
זה נשמע אולי פרדוקסלי, אבל מניסיוני ככה זה בדיוק.

או אם לנסות לנסח את זה באופן כללי יותר, הרי שכול המאבקים שלנו בחיים - כול המאבקים שלנו ממש- הם תמיד רק ניסיון לברוח מהלא-ידוע ( ולשלוט על מה שאין לנו עליו שום שליטה )

וכן, פניינו נשואות לאקוודור (:
שבת נהדרת מותק
לפני 8 שנים
קאיה​(נשלטת) - ״פוסטים ראויים בכלוב״? גם אתה????? חוץ מהמשפט הזה, פוסט שעושה כיף בנשמה :-)
לפני 8 שנים
FOR GOOD - זה נאמר בצחוק, כן ? וכפרה על נשמתך האינדיאנית והאצילית קאיה. כשלנשמתך כייף - לכול העולם כיף. וכשהיא סובלת - אפילו המלאכים רוצים לדפוק כדור בראש (:
לפני 8 שנים
אשת לפידות n​(שולטת) - שוב עשית לי את זה!!
לפני 8 שנים
FOR GOOD - אז עשיתי ת'יומית שלי אם-כך. אבל למה את ערה בשש בבוקר לפידות ? אני רוצה שתישני טוב (:
לפני 8 שנים
כפוף - יש לי בשבילך הייקו שהוא גם קואן. זה פטנט ישראלי מוכר של שניים במחיר אחד :

טיפסתי על עץ.
נפלתי.
קמתי.
אמרתי למורה:
לך תקע את עצמך אידיוט.

:)
ואתן תלמידות יקרות גלו היכן מסתתר כאן הדילדו ותזכו במולטי הארה מפרפרת ומפרקת.
לפני 8 שנים
FOR GOOD - מולטי הארה מפרפרת ומפרקת (:

כפופיק, מצבך כידוע הוא הנגטיב של ההארה. ולדעתי גם הבודהה בכבודו-ובעצמו היה מרים ידיים במקרה שלך, והיה אומר בקול-בוכים: " תנו לו להמשיך לסבול ! הוא זקוק, הנער, לעוד 12 גלגולים מינימום לפני שהוא יתפוס את הפואנטה."
נ.ב - אבל מה אני מדבר, בעצם לא 'הנגטיב של ההארה'....
*חשכה מוארת* - זה תיאור מדוייק יותר של מצבך.
(-:
לפני 8 שנים
כפוף - אני לא אכבה את האור אפילו אם אהיה האחרון.


נ.ב.
הבודהה הזה לא היה מחזיק אפילו יום אחד בשכונה שלנו. הייתי רוצה לראות אותו זורק איזה קואן לסמל יהושע הפרוע אצלנו בטירונות.
לפני 8 שנים
מתוקף אישיותה - פחד מוות הוא פחד שלא נמצא בתודעה שלי.
החיים הפגישו אותנו כבר בעבר..
וגיליתי שהשד לא נורא כל כך...
עובדה - איש לא ביקש לחזור....
לפני 8 שנים
FOR GOOD - כן מתוקף, זה בדרך-כלל די דומה למה שאת מספרת פה.
אנשים יכולים לפחד ממנו כול חייהם, ואז כשלבסוף הם פוגשים אותו *באמת*- לדוגמה כאשר הרופאים מספרים להם שנותרו להם חודשיים לחיות -וכאשר הם מבינים שהוא בלתי-נמנע ( ולאמיתו של דבר הוא הרי תמיד היה כזה ) - אז הם סוף-סוף נכנעים לו. וכשהם מפסיקים להיאבק בגורלם, הם מגלים שהשד אינו נורא בכלל, ומתחילים - בחודשיים שנותרו להם -לחיות *באמת*.
זה הרי סיפור שחוזר על עצמו כל-כך הרבה פעמים...
איש חכם הגדיר פעם את מצב "ההארה" כך:
*קבלה מוחלטת של הבלתי נמנע.*
קבלה *מוחלטת*, בלי שום הסתייגויות...
לפני 8 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י