לפני 8 שנים. 11 באפריל 2016 בשעה 6:22
אני כבר עובדת על זה הרבה זמן, היא אמרה
ועכשיו אני לכודה במלכוד מרושע.
אתה הצעת לי אהבה, אבל זרקתי אותה מהחלון
לא יכולתי לשמוע אותךָ, כי הייתי עסוקה מדי בצעקות
כמו צבוע צוחק נגמרה לי הנשימה
צילמתי את החיים שלי עד שלא נשאר ממני כלום
זה סיפור ישן נושן, אני מניחה
מחיר כבד על פוזה כבדה.
תדאג לי
תדאג לי
מישהו צריך לדאוג לי
ואתה נראה לי די טוב בזה.
איש זבל בינלאומי
החלטתי שזה מה שאני
אני צריכה מישהו שימשוך אותי החוצה
אני שוקעת בזה כמו משוגעת
תדאג לי
תדאג לי
עשיתי כמיטב יכולתי
עכשיו תעשה אתה את השאר.
ילד קטן, קח את הצעצועים שלך
ושים אותם על השולחן
שים את כול צעצועי-המין האידיוטיים שלך על השולחן
אני אף פעם לא נהניתי מהם בלי אהבה
אבל צריך להיזהר ממני
לפעמים אני נחש
אני לעולם לא סולחת ואני לעולם לא אשכח.
שכשהייתי זקוקה לך,
אתה רק השתמשת
השתמשת וקרעת אותי לגזרים
אז הנה אני הולכת לבד על הגשר השבור
מוצצת קוביות סוכר
מרגישה ספק וריקנות
מה אימא שלך לא סיפרה לךָ
שהאנשים השמחים באים בחינם ?
תני לי להגיד לך משהו חשוב, אמרתי בחזרה. את מקשיבה ?
כאשר הפחד שלךְ נוגע בסבלו של מישהו, הוא הופך לרחמים; וכאשר הוא נוגע בסבלך שלךְ הוא הופך לרחמים-עצמיים. את מבינה ?
אבל כאשר אהבתך נוגעת בכאבו של מישהו, היא הופכת לחמלה.
רק שהיום את עדיין צריכה אהבה כמו שמכור-להימורים צריך את הצ'יפים
כמו שזמרת-פופ גרועה צריכה ת'קליפים
כמו שהומלס צריך את הרחוב המטונף שלו או כמו שחייל בטירונות צריך ת'לו"ז
וכמו שהמשורר צריך את החרוז.
אבל יום אחד, כשתאהבי באמת, אהבה עזה-כמוות, בואי ואספר לך מה יקרה לך.
כן, תני לי לצייר לךְ תמונה קטנה של העתיד...
קודם יסוד האדמה שבך יתחיל להתפורר ולהתפרק ולסגת אל תוך המים. גופך יתחיל לאבד מכוחו, ויהיה לך קשה לקום. את תחושי כאילו את נופלת, שוקעת מתחת לאדמה, כאילו הר ענק מעיק עלייך. לא יהיה לך נוח בשום תנוחה, גוון פנייך ידהה ויהפוך חיוור. האדמה תאבד מכוחה לשמש לך בסיס, ויבליחו חזיונות תעתועים.
אחר כך תתחילי לאבד שליטה על נוזלי גופך, כי גם יסוד המים שבך יתחיל להתאדות. אפך יתחיל לדלוף, תהיה גם הפרשה מהעיניים, כול מיני דמעות. יהיה לך קשה להזיז את הלשון. תהיה לך תחושת יובש בשקיות העיניים, שפתייך יהיו מכווצות ונטולות דם, את תהיי רועדת ומפרפרת, והתחושה תתנודד בין כאב ועונג, חום לקור. תודעתך תהיה מעורפלת, מתוסכלת, מוטרדת ועצבנית. את תרגישי כאילו את טובעת באוקיאנוס או נסחפת בידי נהר אדיר. כי יסוד המים שבך יתחיל להתמוסס אל תוך האש. את תראי חזיון של אובך ובו מתערבלים תלתלים של אד.
אחר-כך פיך ואפך יתייבשו לחלוטין. כול חמימות גופך תלך ותישאב ממך, מן הרגליים והידיים לכיוון הלב. ואת תחושי חמימות רותחת עולה מקודקודך. יהיה לך קשה לשתות ולאכול. תודעתך תיטלטל בין בהירות לבלבול, ולא תוכלי לזכור את שמותיהם של בני משפחתך וחברייך. או אף לזהות אותם. צלילים ומראות יתערבבו זה בזה. יותר ויותר יהיה לך קשה לקלוט מה מתרחש מחוצה לך. התחושה הפנימית תהיה של התאכלות באש, כאילו את עומדת במרכזה של להבה מתלקחת או שכול העולם נאכל בתופת של אש. ואחרי שיסוד האש שבך יתפוגג כולו לתוך האויר, את תראי לנגד עינייך ניצוצות אור אדומים המבזיקים ומחוללים מעל לאש פתוחה, כמו גחליליות.
לאחר-מכן יהיה לך יותר ויותר קשה לנשום. האוויר כאילו יברח מראותייך. ואת תתחילי להיחנק ולחרחר. שאיפות האויר יהפכו קצרות ומאומצות, ונשיפותייך ארוכות יותר. העיניים יתגלגלו כלפיי מעלה, ואת תהיי דוממה לחלוטין. הכול יהפוך להיות לערפל מטושטש. ואת תתחילי להזות. יהיו לך חזיונות.
אם היתה יותר מדי שליליות בחייך, יהיו לך חזיונות מפחידים. אם חיית נכון, בנדיבות וחמלה, יהיו לך חזיונות מאושרים ושמימיים.
את תרגישי כאילו רוח עזה מטאטאת את כול העולם כולו, רוח מתערבלת ואדירה, שלא תשאיר ממנו זכר.
ואחר כך יהיה אור צלול ופשוט וטהור שימלא את הכול. ככה אומרים.
אני עדיין לא ראיתי אותו.
בוקר טוב בוקר אור, יום חדש.
