בלילות האחרונים התחלתי לתרגל לפני השינה טכניקה שהומלצה למתרגלים של מסורת המסתורין המערבי(ה-occult) על-ידי סמכויות רוחניות כמו אליסטר קראולי, רודולף שטיינר, דיון פורצ'ן ואחרים, ושבמקור היא טכניקת מדיטציה השייכת לזרם הווג'רייאנה של הבודהיזם הטיבטי, טכניקה הנקראת "Sammaspati ".
ההליך הוא כדלקמן (ומפאת קוצר היריעה אני אתאר אותו עכשיו רק בקווים כלליים ומבלי להיכנס לכל הדקויות שלו): לפני שאתה נכנס למיטה למשך הלילה, שב בתנוחה נוחה, שבה עמוד השדרה צריך להיות ישר וזקוף. אתה לא צריך לנעול את השרירים שלך בכל דרך שהיא, אלא רק לשמור על יציבה נוחה בכל מקרה וללא מאמץ. קח כמה רגעים כדי להירגע על ידי הבאת המודעות שלך לכל חלק של הגוף שלך בתורו, ותאפשר לכל השרירים שלך להשתחרר. תנשום באופן טבעי. ברגע שאתה מרגיש רגוע, אתה יכול להמשיך לשלב הבא.
החל מרגע זה תתחיל לדמיין את כל היום שלך לאחור. לדוגמה, אם שלושת הדברים האחרונים שעשית הם לעלות למעלה, ללכת לשירותים ולאחר מכן לחדר-השינה שלך, תוכל לדמיין את עצמך קם מן המיטה, הולך אחורה אל חדר האמבטיה שלך, ומשם הולך אחורה החוצה במורד המדרגות לכיוון הלא נכון. זה כאילו צילמת את הפעילות היומית שלך ואתה צופה בה עכשיו עם הסרט בהילוך-לאחור דרך המקרן, או עם לחצני ה-play וה-rewind בבת-אחת.
תמשיך לעבור עם הויזואליזציה-לאחור הזו דרך כל האירועים של אותו יום. אתה צריך לשאוף לצפות בכל התמונות-המנטליות האלו עם ניתוק, כאילו הם קרו למעשה למישהו אחר. יתר על כן, אתה צריך לשאוף לכך שההדמיה שלך תהיה רצף שלם, ולא סדרה של תמונות מנותקות. הויזואליזציה שלך צריכה לחזור לאחור ככל שתוכל לזכור, וזה כולל גם את התוכן של חלומות הלילה הקודם שלך - או אפילו את האירועים של היום הקודם או של הימים הקודמים.
זה נטען, על ידי קראולי למשל, אם כי אני לא יכול לומר אם זה נכון או לא - קראולי הוא חומד של בחור, אבל גם שרלטן לא קטן בכלל - כי אפשר לזכור בדרך זו את כל החיים, וכי ישנם גם נזירים טיבטיים אשר מצליחים בדרך זו לזכור אפילו את הגלגולים הקודמים שלהם.
ההשפעה של ההליך הזה היא כפולה: ראשית, אתה תמצא את עצמך עובר למצב מדיטטיבי עמוק או טראנס; ושנית, מכיון שאתה מביא למודעות שלך את התמונות של היום שחלף, ונזכר בהן במהלך המדיטציה שלך, הם נוטים פחות להשפיע על התוכן של החלומות שלך. אתה בהחלט עשוי לגלות במהלך הסאמאספטי רגשות שהרגשת לגבי אירוע מסויים מהיום שחלף, רגשות שלא הרשת לעצמך להרגיש עד הסוף בזמן אמת, או ששכחת מהם אבל שבכל זאת השאירו רושם על הלא-מודע שלך. הסאסמספטי ישחרר אותך מהם. ולפיכך, מה שישאר לחלומותיך יהיה הנושא שעליו החלטת לחלום(אם אתה מתאמן בחלומות-מכוונים או גם בחלימה-צלולה), ומה שפרויד קרא לו "שיירי-היום" יהיו פחות זקוקים לעיבוד בחלום. לכן, החלומות שלך גם יקבלו די מהר אופי טרנס-פרסונלי יותר.
התרגיל הזה גם ישפר את יכולת ההזיכרות שלך בחלומות, מפני שהליך ההיזכרות בחלום הוא די דומה בעצם. כאשר אתה מתעורר מחלום אל תקום מהמיטה מיד, אלא תישאר רגע לשכב בעיניים עצומות. אתה תזכור לרוב את הסצנה האחרונה שהיית בה, ותצטרך לשאול את עצמך "איך הגעתי לכאן?", או "מה קרה לי לפני כן?" וכולי. להיזכר בחלום זה קצת כמו לנסות ללכת לאחור במבוך בעזרת חוט-אריאדנה של הזיכרון. במילים אחרות, גם היזכרות בחלום היא בעצם היזכרות-לאחור.
נסו לתרגל את ה-Sammaspati במשך שבוע לפחות. באופן אידיאלי אתם צריכים לבצע את זה בכל לילה למשך שארית חייכם. אפילו על חשבון סשנים(:
הלילה פגשתי בחתול חלום עם צוואר ארוך מאוד וגוף כמו עובר אנושי, אפור אבל קורן. יש לו עיניים של ילד אנושי. אני לא יודע מה הוא צריך, או איך לדאוג לו. הוא קטן מאוד, אבל הוא כבר יכול ללכת ולדבר. "אתה לא רוצה אותי?" הוא שואל. שוב, אני לא יודע איך לטפל בילד הזה. אבל אני מסור להגן עליו ולטפח אותו בכל מחיר! זהו תפקידם של "השומרים" להגן על היברידים ועל מוטציות בשלב הפגיע של הינקות.
אחר כך החלום נמשך, והסיטאוציה מתחלפת לגמרי, ואני מוצא את עצמי חי בו מחדש סצנה מהעבר הלא-רחוק שלי, כמעט בלא שינויים, מעין חזרה גסה על ארוע מהחיים-הערים. זהו חלום שכמעט שאין כל הבדל בינו לבין היזכרות גרידא או פלאש-בק. הפרק הזה של החלום הוא מאד פרסונלי, ולא טרנס-פרסונלי כמובטח למתרגלים. כנראה שעוד לא תרגלתי מספיק זמן ובאופן עקבי את הסאמאספטי...אנחנו במיטה. וזו אחת הפעמים האחרונות שלנו ביחד. אנחנו שוכבים זה לצד זה אחרי אהבה גופנית, אינטימית, של שעות. אני שוכב לצידה והיא מדברת - מבול של דיבורים. אני לא שומע אף מילה מפני שהיא כל כך יפה, ואני אוהב אותה. וכעת אני מאושר ומוכן למות.... אני חש בגופה הקרוב לשלי - כולה שלי עכשיו... הכל מתפורר סביבנו אבל הגוף החמים הזה תחת השמיכה משווע אליי. היא מדברת אליי כמתוך חום, כאילו אין מחר. אני רוצה לומר לה: "שקט, רק תביטי בי. אל תדברי!" אבל אני נהנה מהפטפוטים שלה. לבסוף היא מוציאה את ידי מתחתיה, גופה נח שם, לצידי...הוא לבטח יהיה שם עד מחר בבוקר...זה נראה לי מין נס...שום דבר רע לא יכול לקרות עד מחר בבוקר...מה טוב להרגיש את גופה שוב! אבל לכמה זמן? האם זה יימשך הפעם? יש לי הרגשה רעה שלא.
אני מתעורר מתרדמה עמוקה כדי להתבונן בה. אור חיוור מתגנב פנימה. אני מתבונן בשיערה הפרוע, הנהדר.
אני חושב על כך שאני כבר לא יודע אם יש עדיין איזשהו קשר, או אם אי-פעם היה בכלל איזשהו קשר, בין הייצוג הפנימי שלי, בין מי שהיא כפי שאני תופס אותה או רואה אותה בעיני רוחי, לבין מי שהיא באמת. כנראה שאין יותר מדי קשר. זו הבנה מפכחת, אם גם כואבת.
אני מקיץ מהחלום. כעת קצת אחרי הזריחה. יום שישי מתחיל לו בלובן חלבי, כמו חילזון שיוצא מהקונכייה. והוא גם מתחיל ברגל ימין, כפי שמתחילים כל הימים שלי לאחרונה.
בוקר טוב בוקר אור, יום חדש.
