הכל עובר

היום בצהריים עברתי ליד הקניון הזה שנפתח ברחוב החשמונאים, ושנקרא "קניון האופנה TLV" או משהו כזה. מוזיקת האוס סקסית פיתתה אותי להיכנס פנימה ולהעיף מבט, והחזיון שנגלה לעיני לא הפתיע אותי כלל. ערב רב של נערות מתבגרות שהbody-mind שלהן הוא תערובת של שליש כוסית, שליש ערסית ושליש עקרת-בית מיואשת וואנה-בי  -צובאות על החנויות ומזילות ריר.
כל זה הזכיר לי שפעם יצאתי איזו תקופה קצרה עם נערה מהזן הזה, ויום אחד כששכבנו במיטה היא אמרה לי משהו along these lines:  "מכל מה שראיתי בחיים שלי, פור גוד, אני חושבת שאנשים מחפשים בעיקר נוחות ומותרות. אני מאמינה שאם רק מסתכלים מסביב ובוחנים את המציאות בעין בלתי משוחדת, מגלים שהאדם הוא ברייה מאד חומרנית."
ומה עניתי לה?
"ממי," אמרתי לה, "אני לא מתפלא שאת מאמינה בזה. כי תעשיית ענק, תעשייה המגלגלת מליארדים של דולרים בשנה - תעשיה הנקראת "פירסום, שיווק, ויחסי-ציבור" - פועלת 24/7 מסביב לשעון, וכל מטרתה היא לגרום לך להאמין בדיוק בזה, לגרום לך להאמין שזה כל מה שאת, ושהסיבה היחידה שבגללה את קמה בבוקר מהמיטה היא אך-ורק כדי לקנות עוד stuff."
והנערה הזו, רבותי, אתם יכולים להאמין למילה שלי, היה לה כזה בור בנשמה - בממדים קוסמו-דמוניים ממש! - שאפילו אם היית דוחף לתוכו את כל הקניונים בגוש-דן, עדיין לא היה נודע כי באו אל קרבה. ולכן כאשר נפרדנו, זמן קצר לאחר מכן, יכולתי לומר לעצמי באנחת רווחה: "ברוך שפטרנו מעונשה של זאתי." (:

יום שישי, את יודעת...