הצצה אל הצד האפל

פוסעת חרש לצידו.

מבטה מיושר אל האופק.

היא אינה מתייחסת לסביבה.

מלבדו כלום לא שוקל.

המילים שהוא משמיע,

כאילו נבראו בטבעיות מתוכה.

גם אם הן מעט זרות לה,

היא לא תהסס לרגע לרקוד לצלילן.

המעמסה קשה מנשא,

מזמן איבדה כבר את עצמה בתוכו.

חייו מנשימים אותה בקביעות.

מכורה למאוויו הרעילים.

מזמן הפכה כבר לשוליה, לחפץ.

לעולם לא תתרגל לחברבורותיו.

הם הדבר היחיד ששפוי מבחינתה.

כל יום היא מתה קצת יותר בזמן שהוא נולד מחדש.