הכל עניין של אמונה..

לפעמים אני חושבת שאתה עוזר לי כל כך הרבה כי אתה זה שהכרת לי אותו.

אתה מרגיש אשם.

אשם שניקלעתי ונכלאתי ולקח לי הרבה זמן להשתחרר.

לפעמים אני נזכרת במבט הנבוך הזה שלך מלפני 20 שנה שהיינו ילדים והזרת שלך נגעה בשלי וברחת תוך מלמול סליחה.

יש בינינו ברית שלעולם לא תישבר.

אנחנו  number two for life.

לא משנה מה יקרה. 

אני המספר שתיים שלך ואתה המספר שתיים שלי, 

אנחנו דואגים אחד לשניה, 

ככה בשקט.

לקחת מקום כבוד.

אני מרשה לך.

ישבתי לידך כשאבא שלך נפטר.

הנחת עלי ראש.

עזרת לי לארוז בית שלם שלה והיום, היום הרשתי לך למסור את הקופסא האחרונה.

חיבקת אותי חזק והרמת את המזוודה האחרונה, עמדת מאחורי ודחפת אותי לפתוח אותה, 

כי צריך.

והכרת אותה ואהבת אותה.

כי אתה מספר שתיים טוב.

כמוני.

בדיוק.

והלכת כי ידעת שאני בוכה לבד.

כי אתה חבר.

תמיד.