הבריחה ממני

המציאות שלנו הפכה למורכבת, היא אמרה ולגמה לגימה קצרה ועניינית מכוס הקפה, אני מדברת על המציאות הקטנה שלנו, הסגורה, שהייתה כאילו קפואה, אבל היא הייתה שם ממש תמיד לא?
מלצרית צעירה, זקופת גב שתנועותיה מפגינות רכות מעשית, החרידה בנקישת רגע את עיגול האינטימיות שמתחנו סביבינו באמצע בית הקפה, אתם רוצים קינוחים? יש לנו קינוחים מצוינים! אתם רוצים לשמוע עליהם? יש לנו ספיישלים שלא כתובים בתפריט, להגיד לכם אותם?
אתה מתייחס אל זה כאל ביטוי עצמי מיוחד, היא המשיכה לדבר בקול מדוד, אגבי, זרועותיה מצביעות מטה אל מתחת לשולחן העגול שחצץ בינינו, כפותיה אינן נראות. איני יודע עם היא מחככת אותן בעצבנות זו בזו, נועצת חודה של אצבע בכרית כף היד או שמא בכלל מלטפת ברוך את המרחב העוטף את איבר מינה. אי אפשר היה לדעת עליה דברים כאלה.
אני רואה בזה משהו טרגי, מילא הייתה מבקש איזה משחק פה ושם, איזה תעלול במיטה,איזה פור פליי מיוחד, הייתי זורמת איתך, באמת, אבל את זה? את זה אני לא יכולה! אני אוהבת אותך, אתה יודע.
המלצרית שוב הופיעה, בחיוך של עליצות הממיס כל התנגדות לעיסקה, נניח ששמה נועה, זה שם מתאים, נעים מאוד, פופולרי, אז מה החלטתם? יש החלטה? אתם רוצים לנסות?
אני לא יכולה להרוס אותך, אני אוהבת אותך, אפילו שזה מגרה אותך אבל שאני בטח איזו דמות אחרת מאוד בפנטזיה שלך, שם עמוק בתוך מה ששוכב לך בג'יפה של הנשמה, זו לא אני באמת, אתה מבין? היא ליטפה את ראשי לרגע, בתנועה מהוססת, היד שלה רעדה קצת והיא חייכה.
נשמתי ארוכות. אני תמיד נתקע בשתיקות ארוכות, לוחצות, כאילו הריאות שלי צפות מעלה, על אדים של חרדה קיומית וסותמות לי את הגרון. אולי זה היה רעיון דבילי, לא ראוי, כל מה שסיפרתי לה על עצמי, כל ההתחננות הזאת לכך שהיא תעשה בי את הבלתי מתקבל על הדעת, את הדברים הכי אכזריים וחד כיווניים, שאי אפשר לשוב מהם. האם אפשר לשוב אחורה, לזמן שלפני שפצחתי את פי? בזמן שסיפרתי לה את זה חשתי מגורה מאוד, הגירוי מילא אותי לגמרי, נותרתי אפוף בניחוח הפנימי של שיכרות הליבידו. שנייה אחרי זה, הדבר הזה מתרחש בין רגע, או כמו שטכנאי המזגנים הלירי שלי אומר תמיד כשהוא בא לתקן את המזגן "שנייה לפני שהוא מת הוא עוד היה חי", הרגשתי כאב נוראי, בושה, כעס ותחושה עמוקה שהינה זה קורה, עולם הפנטזיות שלי שלח את זרועותיו החוצה ועתה הוא מנסה לתמרן את הדמויות האמיתיות, אלו הבשר ודם, אלו שהן סובייקט בפני עצמן בעל פרשנות בלתי מושגת לאחר על העולם, יחד עם זאת, הכוח המפנטז לא ישלם את המחיר שתובעת המציאות על הפעולות הנעשות במרחבה וברגע שזה יהיה מאוחר מדי הוא יפוג וישוב לירכתי המוח ממתין לרגע הבא שבה יוכל לשוב ולספק את עצמו עם בתרי המציאות.
נועה הגיעה שוב עם מגש ועליו קרם ברולה קוקוס ופרוטיפרולים ממולאים בגלידת וניל, זה על חשבון הבית, קראה בתרועת ניצחון, החלטנו לצ'פר אתכם בכל זאת.
אני צריכה לחשוב על זה, היא התחמקה ממבט, אני חייבת לעכל את מה שביקשת ממני, אתה רוצה לטעום קצת מהפרוטיפרולים? המילוי וניל שבהם מהמם.