הבריחה ממני

אז תספר לי מה כואב לך?
זה בלתי אפשרי. אני לא מצליח להוציא את המילים מהפה.
אבל אתה אוהב שכואב לך, זה מה שאמרת לי לא?
יש הרבה סוגים של כאב, מה שאת רוצה שאני אחשוף בפנייך זה בדיוק הכאב שאני רוצה להעלים בעזרת הכאב האחר.
הכאב האחר?
הכאב שבא מבחוץ, הכאב שבהשפלה, ביזוי, תחושת נחיתות ועליבות שאני רוצה שתפעילי עלי.
וזה יעלים לך את הכאב האמיתי?
הכל אמיתי. הכאב העמוק שלי, הכאב שאני רוצה שיפרוץ מתוך הפנטזיה החוצה ויכריח אותי להשתעבד לו, מין כאב של אוגמנטד ריאליטי כזה, הכל אמיתי, גם השיחה הזאת אמיתית, גם מה שאכתוב אחרי בבלוג באתר אמיתי. הכל אמיתי.
אני לא כל כך מבינה אותך. דברים פשוטים אתה לא מסוגל להוציא החוצה ולהסביר. אל תזיין לי את השכל על אוגמנטד ריאליטי, זה לא שיעור בפילוסופיה קיבירנטית.
סליחה, לא התכוונתי לזה. אני עונה ישר בלי לחשוב וזה מה שיוצא לי.
ממש גאון.
(שתיקה)
אז מה אתה רוצה שאעשה לך.
אני רוצה שתקחי ממני את הכוח לעצור את עצמי מלהתרסק.
זה כללי מדי.
זה מה שאני יכול להגיד.
אז תרשום לי את זה, כמו שאתה אוהב לעשות, בסיפור. אני אעלם לכמה זמן וכשאחזור מבטיחה לנסות ולממש לך את זה, בדרך שאני מבינה. אני אוהבת אותך אתה יודע?
(האישה שולחת את היד קדימה ומנסה ללטף את גב כף ידו של הגבר היושב מולה. ידה פוגעת בקופסת עץ קטנה, העומדת על שולחן העף המלבני החוצץ ביניהם. הקופסה מכילה בתוכה עטים. הקופסה מתהפכת והעטים נופלים ומתגלגלים ברעש על השולחן).
אני מקווה שתצליחי.
גם אני מקווה. עד סוף השבוע אני רוצה סיפור מפורט, בלי להסתיר כלום, ברור?
ברור.