סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

בשם האב הבן ורוח הקודש

סטיות ומה שביניהם
לפני 13 שנים. 13 בנובמבר 2011 בשעה 22:58




די,אני לא יכולה להמשיך בזה עוד!
אני חוזרת ועושה את זה לעצמי שוב ושוב ואני בטוחה שאני לא מזוכיסטית,אמרה מריה לעצמה
בעודה מסרקת את שערה ליד הראי.
אני נשבעתי לעצמי שלא אקרא עוד ביומן שאב המנזר מחזיק במגירה הסודית בשולחן הכתיבה שבחדרו.
הרי לקרוא ביומן שלו רק גורם לי להרגיש יותר רע וכשאני נזכרת בדברים שהוא כותב אני לא יכולה להתנתק
אני לא יכולה לשחרר,אני לא יכולה לחיות!
מריה סיימה לסרק את שערה.
היא אספה אותו לאחור ועטתה על עצמה את גלימת הנזירה.
על צווארה ענדה את הצלב הגדול ואחזה בידיה את ספרי התפילה.
היא עמדה עוד מספר דקות ליד דלת החדר,נשמה אל ראותיה כמה נשימות עמוקות ויצאה אל המסדרון הארוך
המוביל אל הכנסייה בה עמד באותו הבוקר אב המנזר לשאת את דרשת יום ראשון.

Whip​(שולט) - שברי סיפור...מקטעים חצי סתומים שיתחברו, מן הסתם, בהמשך :)
אהבתי. מחכה לפרק הבא...
לפני 13 שנים
'רוח הקודש'{הערפד הלבן} - תודה לך
גם אני מחכה להמשך ,מי יודע...אולי הלילה :)
לפני 13 שנים
*מנגינה*{התווים שלו} - יש לי הרגשה שהמנזר הזה לגמרי לא תמים...
:)
כתוב מעניין מחכה להמשך.
לפני 13 שנים
'רוח הקודש'{הערפד הלבן} - לא מדובר בסיפורים תמימים :)
לפני 13 שנים
Episode​(לא בעסק) -
המריה הזו,
לא יודעת אם בא לי לחבק אותה או לתת לה לגמור כמה פעמים (:

גם אני,
מחכה להמשך.

}{
לפני 13 שנים
'רוח הקודש'{הערפד הלבן} - אפשר גם וגם :)}{
לפני 13 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י