|
|
|
MאסטרM
זהו כתב בקשה לפירוקי עד עפר.
בעקבות חוסר צייתנותי מהבוקר, ולאור הבנתך כי טוב יהיה לפרקני עד עפר ומשם לבנות ולהעצים אותי, ולא לנסות ולתקן את מה שיש, אני מבקשת ממך לעשות זאת.
אני רוצה להשתנות, ואם אני טועה בדרך - זה לא מחוסר רצון להתקדם בתהליך.
מאחר ואתה המחליט,המאסטר והמנטור שלי ועבורי, אני סומכת עליך שפירוקי עד עפר ובנייתי מחדש, הוא הדבר הנכון עבורי.
אני נותנת עצמי לך, לפירוק והרכבה.
פוסיקT שפחתך הכנועה
כל אחה"צ חיכיתי כבר לרגע בו אתייחד עם הפלאג המתנפח שלי.
והנה הגיע הרגע.
נכנסנו למיטה, הוא, אני והKY.
שימנתי, החדרתי, ניפחתי, עוד, ועוד, ועוד. עצרתי, נשמתי, ניפחתי, עוד, ועוד, ועוד.
כאב. חיכיתי קצת עם הפלאג המנופח בפנים. מנסה להירגע. הפעלתי קצת רטט. זה מקל על הכאב.
אבל אני גם מגורה בטירוףףף... מתה לגמור. אבל ברור לי לגמרי שלא אגמור. אני רוצה את כל מצבור
הריגושים לשמור ליום חמישי.
ממשיכה עוד קצת לנפח. הכאב בלתי נסבל. אני רועדת מרוב כאב. כממעט בוכה.
מתחילה להוציא.
מגיעה לאמצע בערך ומנפחת. להרחיב את השריר הטבעתי. זה כאב נסבל.
ומוציאה. מרוקנת מאוויר.
משמנת. מחדירה. מנפחת. יותר מהר. עוד. ועוד. נושמת. מנסה לפחות. ממשיכה לנפח.
מרגישה אותו גדל בתוכי. כואב. לא מוותרת וממשיכה. מפעילה את הרטט. מנסה לסחוט את המשאבה עוד קצת.
עוצרת. מנסה להירגע. להתרגל לכאב. מגבירה את הרטט. WOW בקצב הזה עוד רגע אגמור.
מפסיקה את הרטט. ממשיכה לנפח. מנפחת עד כאב איום. עוצרת. מתחילה להוציא. ושוב מנפחת.
לא הרגשתי את ההרגשה כשראש התינוק עובר שם. אבל אין ספק שאני חווה עכשיו את החוויה הזו, של הכאב הקורע הזה, של השריפה הזו בתוכי.
ואני, זונה שכמוני, אוהבת את זה!
חוזרת על התרגיל שוב ושוב, לא יודעת כמה פעמים. רק יודעת שבסוף הפלאג היה ממש, ממש גדול!
רוצה עוד אבל עוצרת...
המשך יבוא....
אם תתן אותי לגבר אחר שיעשה בי כרצונו – זו אכזריות בעיני.
אם תהיה שם יחד איתי, בידיעה שאני רכושך ואתה יכול לעשות בי ככל העולה על רוחך אבל דואג לי מעצם היותי רכושך – אוכל לסבול את זה.
אם תביא אותי למקום כלשהו, תקשור אותי, תלך ו"תפקיר"/תפקיד אותי בידיו של גבר אחר, שהוא יעשה בי ככל העולה בדעתו, זו אכזריות עבורי. ודאי יהיה קושי פיזי, אבל יותר מכך – קושי נפשי. זה להרגיש זונה. ואולי גם נאנסת.
ואם אלה יהיו 2 גברים – זו התאכזרות כפולה. לא בטוחה שאשרוד את זה רגשית, ובעצם – אולי גם פיזית.
אם תצרף אישה, שיהיה עלי לענג אותה – אין בזה התאכזרות. זו התנסות שממילא עלתה לי בפנטזיה בעבר, אם כי תמיד יחד עם בן זוג.
אם תתן אותי לאישה שולטת – זו התאכזרות. בעיני אישה שולטת היא התגלמות של רוע. אישה צריכה להסב הנאה ולגלות רוך כלפי אישה. גבר – מעצם היותו המין החזק – זה בסדר בעיני שיהיה שולט על האישה שאיתו.
ואם תפקיר אותי בידי שתי נשים כאלה – התאכזרות כפולה. רגשית אהיה פגועה מאד.
אם תהיה סיטואציה בה אתה מביא אישה שולטת/נשלטת, אתה נמצא איתנו ונותן לה הוראות מה לעשות איתי – יכול להיות שזה משהו שאוכל "לעבור בשלום" – שוב, כי אתה שם.
עצם הנוכחות שלך, גם אם אתה עצמך עושה איתי/לי דברים קשים, משרה עלי ביטחון ומקלה עלי.
אמשיך לחשוב על זה...
התבקשתי להגיע לבושה כזונה. אני? זונה? איך? כלפי חוץ? שכולם יראו?
אני נהנית להיות זונה במיטה, אבל לא יותר מזה. אני הרי לא זונה.
אבל רוצה. רוצה לרצות את אדוני.
קניתי בגדים מתאימים.
התרגשתי. נלחצתי. חששתי. רציתי להשביע את רצונו של אדוני. לא לאכזב.
לראשונה בחיי (בחיי, בגילי המופלג..) אני עם חצאית. שחורה. צרה. וחולצה – שחורה, תחרה.
ההוראות שקיבלתי – להגיע נטולת תחתונים וללא חזיה. ואני עוד בחרתי לעצמי חולצת תחרה, שקופה.
התאפרתי באופן מוגזם, אודם אדום, יותר שחור בעיניים, סומק. אני חושבת שהייתי זונה די מעודנת... אבל זונה.
קיבלתי אישור לעטות עלי צעיף. יצאתי מהבית, נרגשת. מתוחה. הגעתי לאדוני באיחור של 2 דקות, ועל כך כמובן שילמתי.
המראה שלי מצא חן בעיני המאסטר שלי. אני מאושרת. תוך דקות ספורות התחלתי לקבל הוראות בלתי מתפשרות. נאלצתי להיפרד מהצעיף,
והצטוויתי לגמור באוטו תוך 2 דקות. הייתי רטובה. זונה מיוחמת. אבל לא הצלחתי לגמור ב- 2 דקות. אולי כי הזמן היה קצר מדי, אולי כי הייתי במתח.
2 הדקות שהקציב לי המאסטר חלפו. לא קיבלתי תוספת. הרי איחרתי. נענשתי. הבנתי. לומדת.
נסענו לחנות סקס. פעם אחת בחיים, לפני כעשרים וחמש שנים, נכנסתי לחנות סקס. בקנדה. מאז לא ביקרתי בחנות כזו. לא בחו"ל ולא בארץ.
לפני שאנחנו יוצאים מהאוטו אני עוטה עלי את הצעיף, ולתדהמתי המאסטר מוריד לי אותו. אני צריכה לצאת מהמכונית ולהיכנס לחנות כך!!!! בחולצת תחרה שחורה שקופה, דרכה רואים לי, בבירור, את צמד שדיי המפוארים. חשבתי לעצמי שלא אוכל לצאת כך מהמכונית, ולהיכנס חצי מעורטלת לחנות. הרי אנחנו לא באיזור מבודד. לשנייה הרגשתי שזה ממש בלתי אפשרי עבורי לצאת כך. אמרתי למאסטר, אך – אין הנחות. אין ויתורים. המאסטר כבר מחוץ למכונית ואני עוד בפנים. מתלבטת. מוזר – התלבטתי אבל לא באמת. לא רציתי לצאת אך בו בזמן היה ברור לי שאצא. שלא אאכזב אותו, את המאסטר שלי. יצאתי. הלכתי אחריו אך שילבתי ידיים על החזה. מנסה להסתיר.... והוא, המאסטר שלי, כמו המורים – יש לו עיניים בגב.... דרש ממני להוריד את הידיים, אחרת נחזור לאוטו. אלוהים אדירים, איך אני עושה את זה????
מזל שהיינו כבר בפתח החנות. נכנסתי. לא ידעתי איפה לקבור את עצמי. הלכתי מאחורי האדון שלי, מבטי מושפל אל עקביו, והוא התחיל לסקור את הציוד שבחנות. חשתי חוסר נוחות משווע. אבל-
ברגע אחד, חשתי שחרור אדיר. באופן פתאומי הרגשתי תחושת הקלה אדירה. הבנתי שאני לא אני עכשיו. אני לא ____ המהוגנת. אז זה בסדר גמור שאני עכשיו זונה. וזונה נראית כך ומתלבשת כך. והתובנה הזו גרמה לי להרגיש נהדר! כאילו אני מישהי אחרת, משוחררת, וזה מותר!
לא מצאנו שם את אביזר המבוקש (אין לי מושג מה אנחנו מחפשים, אבל הרי הבחירה היא של המאסטר שלי, אני אוהבת את ההרגשה שהא מחליט עבורי, הוא בוחר) יצאנו מהחנות, והלכתי אחריו לכיוון חנות נוספת. לא רחוקה אבל מספיק רחוקה כשאני צועדת שם בצהריי היום, זונה חצי ערומה. עלינו לחנות. בהתחלה היו כמה אנשים בחנות, כך הבחנתי מזווית העין. שוב, בושה. הלכתי אחרי המאסטר שלי, החנות התרוקנה, והמוכר בא אלינו. לא יכולתי להביט לכיוונו, אבל לאט לאט התחלתי להשתחרר, ולבסוף קנינו צעצוע. צעצוע? איזה אביזר אימים. נראה סימפטי, מגלה טפח מכסה טפחיים.
נכנסנו לאוטו. חוזרים. וקובעים מול המצלמה, לבדיקת יעילותו של מכשיר האינקוויזיציה.
אני מוכנה. שוכבת במיטה, מחכה לאדוני. רטובה. מיוחמת. לא באמת יודעת מה מחכה לי.
מתחילה לשעשע את אדוני. מקבלת הוראה לשמן את הדילדו (זה דילדו?) המתנפח הזה, ולהחדירו עד הסוף לחור התקווה הטובה. מחדירה. נו טוב, זה סביר... אבל אז... אז מתחילה לנפח. ולנפח. ולנפח. ומתחיל לכאוב. לי? לכאוב? כן. לכאוב. וזוהי רק ההתחלה!!!
אני לא ממש יכולה לשחזר את כל מה שהיה, כי כאב לי, ולעתים היה שילוב של כאב עם עונג אדיר, והרטט פעל... והיו לא מעט שניות שהרגשתי שאני עומדת לגמור ולא אהיה מסוגלת לעצור את זה. כשקיבלתי הוראה לעצור ניפוח, לענג את הדגדגן, התחלתי להירגע מהכאב. והריגוש עלה... ושוב תוספת ניפוח. ומוציאה ל א ט. וזה ענק!
אוחחח איזה כאב.
ושוב להחדיר, ושוב לנפח. ועוד. וגם כשאני מרגישה שאני לא מסוגלת יותר, שהכאב בלתי נסבל, אני רוצה לבכות, לצרוח, רועדת מכאב - המאסטר היקר שלי מבקש – עוד קצת בשבילו. ואני לא מסוגלת, פשוט לא מסוגלת לסרב לו. אני עם אטבים – על הפטמות, על הדגדגן, על השפתיים, ומקבלת הוראה לגמור. עונג מטריףףף. הדילדו המנופח (לדעתי הוא ענק) עמוק בפנים. אורגזמה חזקה, כל כך חזקה עד שהדילדו עף לו באופן עצמאי החוצה...
ועובר דירה.... לחור התענוג. תענוג? רק להחדיר אותו, לפני הניפוח, גרם לי לתחושת כאב חד. איך אוכל לנפח אותו? המאסטר דורש, ואני, הזונה, מצייתת. מתחילה לנפח. לא מאמינה שכבר בניפוח הראשון כואב. ממשיכה, עוד קצת. ניפוחים קטנים, לא כמו בחור התקווה... ושוכבת על המיטה.
ומכיוון שאני זונה שמקבלת בסבר פנים יפות את אורחיה, מוזמן כעת לפתחי אורח נוסף... ידידי משכבר הימים, הלא הוא מר היינקן. ואני מנסה להחדיר אותו מבסיסו. הרי הרחבתי את הפתח... אבל הוא חודר רק מעט פנימה... מסובבת, הופכת, מחדירה אותו "כרגיל". והוא כמעט לא נכנס. מהצד השני ממוקם לו הדילדו. אין מקום לשניהם. אבל מאסטר נותן הוראה – לדחוף עמוק. ולגמור. 5 אורגזמות ברציפות. וזה כואב. מרגיש לי כאילו בלתי אפשרי. אני ממשיכה. כואבת. מעונגת. מוטרפת.... כואבת... לא ספרתי אבל לחמש אורגזמות לא הגעתי. הייתי מרוכזת בכאב ובחוסר הנוחות האנאלית.
עכשיו, אחרי שהתנסיתי בכזה חוסר נוחות, בכזה כאב, נדמה לי שהייתי גיבורה גדולה כשאני בעצם גיבורה מאד קטנה. אני צריכה להביא את הדילדו המתנפח ביום חמישי, כשהמשאבה תהייה בידי המאסטר שלי. ולא יהיו הנחות. אנחות יהיו, לבטח, והרבה. וגם בכי. אני בטוחה. לא יודעת איך אעמוד בזה. פוחדת ורוצה.
פוסיקT שלך
קראתי את הפוסט שכתבת. כמה פעמים אפילו.
אני חייבת בראש וראשונה לציין שמהרגע הראשון שנפגשנו הרגשתי בטוחה לחלוטין איתך. לכן גם היום אני זורמת איתך ומרגישה כל כך בנוח וכל כך בטוחה במחיצתך, גם אם אני לא יודעת מה צפוי לי (והרי רובנו חוששים מהלא ידוע) וגם אם יודעת שצפוי לי סשן קשה.
כמו שכבר אמרתי לך - החשש שלי לגבי ההופעה שלי היום בצהריים היה אך ורק שמישהו שמכיר אותי יראה אותי כך. אתמול בערב הלכתי בשמחה רבה לקנות בגדים, כי חשוב היה לי לא לאכזב אותך ולעשות מה שאתה אומר לי, כי התחייבתי. כי חשוב לי לציית לך. ללכת עם ההתנסות הזו עד הסוף. כי אני סומכת עליך ובוטחת בך. כי אתה יודע מה אתה עושה איתי.
אני מתרעמת כנגד אותן נשים שמבחירתן החופשית נכנסו ל- BDSM ועכשיו מדברות על סטייה. ראשית - מי מחליט מה ומי הוא סוטה? הרי אלה נורמות חברתיות (כמו שאמרת לי הבוקר, בעניין המוסריות) שגדלנו לתוכן אך הן לא תורה מסיני. שנית - הרי אותן נשים לא אולצו להתנסות ב- BDSM אז על מה הטרוניה?
נזק בלתי הפיך? - אזי השולט של אותן נשים הוא לא שולט. הוא אגו-מניאק נצלן בתחפושת חסודה של דמי-שולט שבא לספק את צרכיו.
התמזל מזלי, מאסטר שלי, שפגשתי בך. מאחר ואני רגשית ולא פחות מכך שכלתנית, אני חייבת היגיון. חייבת לדעת את התהליך והמטרה. כי אני רוצה להשתנות. כי אני רוצה להתחזק. כי אני יודעת ששנים הייתי במקום לא נכון לי, מתוך הבחירות הלא נכונות שבאו מתוכי. ובעצם, אני ראוייה ליותר. להרבה יותר. אגב, זה מה שכל הזמן ניסה ה"הוא" לומר לי. שאני "רולס רויס" ומגיע לי שיתייחסו אלי כך.
טעויות. במעט הזמן שאנחנו בקשר, ברור לי שאתה לא רק שולט בסשן ובי. אתה שולט היטב במטרייה. אתה יודע היטב מה אתה עושה. ומנוסה. לכן אין לי ספק שאם אתה טועה - הטעות שלך זניחה והפיכה.
יש הרבה מאד היגיון במה שכתבת, והיגיון מאד "עושה לי שכל". אני בהחלט יכולה לזהות בעצמי את הילדה הקטנה שזקוקה לאהבה (ואני גם חושבת שאני יודעת מאיפה זה בא לי), וככזו, שמחפשת את האהבה גם במשעולי הפנטזיה והכאב, ומתוך בחירה ורצון "להשתחרר" ממה שעוצר, ורצון להשיב לעצמי את הביטחון בעצמי ובבחירה הנכונה שלי - הרי אתה האחרון שתפגע בי בעולם.
ושוב אגיד שאני, כשפחתך, בוטחת בך ומובלת מרצון בדרך בה אתה מוביל אותי.
אני מודעת לכך שאני בשלב זה סוג של "פרוייקט", בו (בי) אתה מרוכז ומשקיע.
כעת גם ברור לי מאד למה אתה לא שוכב עם שפחתך. הרי אתה חייב להיות בשליטה מוחלטת, ומהו סקס אם לא איבוד שליטה שמביא אותך לעונג מופלא?
חשוב לי שתדע, מאסטר שלי, שאני מאד, מאד רוצה לענג אותך, לגרום לך להנאה, עילפון חושים ואיבוד שליטה.
ואני אומרת את זה מבפנים, ומתוך בחירה ורצון ותשוקה, מתוך ידיעה שאם אביא אותך לאורגזמה שמימית - העונג שלי יהיה כפול ומכופל.
לגבי הפנטזיות - אינני יודעת אם אחרי הגשמת הפנטזיות החבויות שלי ארגיש שמיציתי ולא ארצה עוד, אבל אם ארצה להמשיך להגשימן - זה יהיה מרצוני החופשי, מתוך ידיעה שזה עושה לי טוב ואני רוצה לעשות לעצמי טוב.
תודה מאסטר, שבחרת בי. כשפחתך.
אני חושבת על הסשן הכי אכזרי ועולים לי בראש 2 גברים שמזיינים אותי. אתה ועוד אחד.
נכון, יכולים להיות גם יותר משניים אבל זה כבר משהו שאני אפילו לא יכולה לדמיין.
אחרי שחוויתי היום את המברשת העגולה בחור התענוג ואת מר היינקן בחור התקווה, ברור לי שאם 2 גברים יזיינו אותי בשני החורים האלה, זה שיא האכזריות מבחינתי.
שניכם באותו זמן. אתה קורע אותי מאחור, בחור התענוג, והוא קורע אותי בחור התקווה וההיפך. אתה מזיין אותי בגרון כשהוא נודד בין החורים האחרים שלי, ואתם מתחלפים. אתה עושה לי פיסטינג פעם בחור התקווה ופעם בחור התענוג ואני מתעלפת. ממש מתעלפת. לא אחזיק מעמד, אני בטוחה בזה.
וכדי לעורר ולהעיר אותי מעלפוני אתה קושר אותי כשאני שוכבת על הגב, מחבר לי את האלקטרודות לפטמות, לחור התקוה, לדגדגן ומפעיל. והשני מזיין אותי עמוק בגרון. אם לא די בזה... גם הנר נכנס לפעולה, ואתה מטפטף מהחלב שלו על פטמה אחת... ואני צורחת... ואתה עובר לפטמה השנייה ומטפטף עליה. ואני שוב צורחת. לא יכולה לזוז כי אני קשורה. מתפתלת. ואז אתה לוקח שוט, מעביר אותו על השפתיים של הכוס, לאט, ולפתע מצליף. מצליף חזק. ושוב. ושוב. זהו, לא יכולה יותר. בוכה, מתחננת, לוחשת את מילת הביטחון...
אם אני אנסה לשחזר את הסשן האכזרי הזה, אזכור במעורפל את הזיונים של שניכם, את הפיסטינג, הנר, האלקטרודות, ההצלפות, צביטות, קשירות, ואחרי פיסטינג קורע בחור התענוג – השתנה לשם... שריפה... אני מתעלפת...................
אני: כאן עכשיו
אתה: יופי שרמוטה שלי, אוך איזה שבוע משעשע לפנינו. רוצה לשעשע אותי השבוע?
אני: כןןן מאסטר
אתה: זבל נגמרו ההנחות. ברור לך?
אני: כן מאסטר. ברור לי
אתה: יופי. אני שמח.מחר הולכים לקניות יחד.
אני: ואני מרוגשת לקראת השבוע הזה. תארתי לעצמי שמחר נקנה.
אתה: בציבור את הולכת מטר אחרי. מבט נעוץ בעקבי הנעליים שלי.
אני: כן מאסטר.
אתה: לא פותחת את הפה אלא אם אני מרשה לך. מותר לך להגיד מילות ביטחון בלי הרשאה ממני וזהו. ברור?
אני: ברור מאסטר.
אתה: ברגע שאגיד לך תקלרי את עצמך. אסור לך לגמור עד יום חמישי.
אני: כן מאסטר.
אתה: יש לך בקשות להשבוע? דברי
אני: לא נראה לי
אתה: אין לך בקשות? תראי זו הזדמנות לבקש אחרת ניפגש יום חמישי תמצצי לי אולי אם יבוא לי ואחזיר אותך לאמא שלך. כדאי שיהיו לך ומיד.
אני: אני לא יודעת מה צפוי לי אז לא ממש יודעת מה לבקש חוץ מאשר סשן מטריף ביום חמישי
אתה: תכתבי מה שאת חולמת שאני אעשה לך ביום חמישי ושיהיה משעשע
אני: טוב מאסטר. בבלוג?
אתה: היי מטומטמת סשן זה לא הסבר. לא. עכשיו ובראשי פרקים ואת השיחה הזאת את מפרסמת בבלוג
אני: ביקשת שאכתוב אם יש לי בקשות וזה מה שביקשתי
אתה: אני לא יודע מה זה סשן מטריף בשבילך. תסבירי לי. תרצי לגמור? אני רק יודע מה ישעשע אותי ולא כדאי לך שאני אחליט
אני: אני ארצה שתצבוט לי בפטמות
אתה: ככה אני אומר לך שלום
אני: אני ארצה שתחדיר לי אצבעות בהדרגה עד פיסטינג מאסטר. אני אתחנן בפניך שתצבוט לי חזק בפטמות ותחדיר לי אצבעות.
אתה: אני אחדיר לך משהו. אצבעות אני לא בטוח.
אני: לפתח התקווה הטובה.
אתה: תחיי בתקווה שכן.
אני: אתה מחליט כמובן מאסטר.
אתה: כמובן. מה עוד?
אני: אני אתחנן מאסטר שתכאיב לי בכל דרך שתבחר.
אתה: תתחנני עכשיו
אני: מתחננת בפניך מאסטר יקר שלי שתכאיב לי
אתה: יפה. שתביני בסשן רק תחנונים בדמעות יתקבלו. ברור?
אני: כן מאסטר.
אתה: מה עם התחת שלך? יש בקשות לגביו? חור ההנאה שלך.
אני: אאוווו... התחת שלי לרשותך מאסטר. מה שתרצה לעשות לי בחור ההנאה עד שאבכה ואצרח ואתחנן.
אתה: פיסטינג כמובן. אגרוף שלם. אבל זה ייקח זמן.
אני: לחור ההנאה???
אתה: כמובן כלבה. מאסטר צריך לעמול קשה בשביל להשתעשע. זה לא יקרה לצערי ביום חמישי.
אני: אני אתעלף אבל מפנטזת על זה.
אתה: יש לך מברשת שיער ידית עגולה?
אני: כן מאסטר. לא עבה.
אתה: הכלבה שלי צריכה זנב. זנבנבון. יפה. תחכי איתה ועם מר היינקן היום בחמש. ותזכרי אסור לגמור ותדאגי שאת יכולה לעמוד מול המצלמה.
יש לי חבר שאת לא מכירה שמת לצפות בך משעשעת אותי. מה דעתך? נזמין אותו ליום חמישי.
אני: זו החלטה שלך.
אתה: מה את רוצה?
אני: אני הייתי רוצה ללחכות עם זה.
אתה: הקשבתי.
אני: והיום ב- 5 עם מר היינקן והמברשת. לעמוד. חוזרת למקרה שפספסתי משהו.
אתה: ערומה.
אני: ברור מאסטר
אתה: יש לך חבל דק מכל סוג שהוא?
אני: אולי סרט מתנה.
אתה: סרט באיזה אורך?
אני: אם יש אז לא חושבת שארוך
אתה: יש טמבוריה בדרך הביתה?
אני: מה לקנות?
אתה: חבל מיתר כמו של כביסה לא קשיח מפלסטיק אלא שזורר. לבן בד"כ.
אני: אשתדל
אתה: אם לא אז חבילה של גומיות משרדיות. אני צריך הרבה גומיות. חחח
אני: טוב מאסטר
אתה: את זונה טובה ולכן אפתח לך את חור התקווה ביום חמישי
אני: אווווווו
אתה: עד הסוף בלי לרחם עליך בשיט ואוי לך אם תגמרי מזה
אני: אלוהים אני מרטיבהההההההההה
אתה: זה אמור להיות עונש. ברור שרמוטה?
אני: אגיד את זה לחור התקווה
אתה: תעלי את השיה לבלוג. ביי בחמש.
אני: ביי מאסטר.
אני: הישיבה מתארכת מאסטר. מקווה להיות בבית בסמן.
אתה: כדאי לך.
אני: אני בטוחה אך לא תלוי בי.
אתה: לא תלוי בך? אני אתלה אותך מהציצים ונראה מי תלוי במי.
אני: אני מגורהההההההההה. עכשיו יוצאת הביתה.
אני: פקק. אם אעצור לחבל בוודאות לא אהיה בחמש בבית. מצטערת מאסטר.
אני: לפנות הביתה או להמשיך לחנות?
אני: בבית אבל בלי החבל.
אתה: זה יעלה לך ביוקר. ערומה?
המשך - המפגש עם ידית המברשת ומר היינקן...
הולכת לישון,
מחכה ומצפה
ליום חמישי הבא
וגם לקנייה...
לילה טוב MאסטרM שלי
ואני עובדת.
לא יודעת ליהנות.
אפשר לקבל ממך, NאסטרM, הוראות גם בעניין הזה?
טוב, אז אין סיבה דאגה.
את זה הבנתי מהמסרון של אתמול לפנות ערב.
אח"כ חובקתי
וחוממתי. ושמחתי.
אח"כ
כלום.
הלכתי לישון בידיעה ובהרגשה שאתה חסר לי.
קמתי בידיעה ברורה שאם אני לא מרגישה אותך איתי
לא מעניין אותי כל מה שקשור בענייני הרגש והחשק....
מה זה אומר?
פיתחתי/מפתחת תלות?
התאהבתי?
או שפשוט זקוקה לגב שלך?
לך?
ואולי
גם וגם וגם
רק
שזה לא יהיה גול עצמי
ותתחיל לתרגל אותי בהיעלמויות כאלה בסופ"שים.
מחכה לך
MאסטרM
ומחכה גם ל _____
פוסיקT
וגם ____
