כבר ממש, אבל ממש לא מתחילה

היכרות עם הכלוב.
יום מרגש.
אני רטובה כל הזמן.

איפה אתה??????????????

איזה יום מרגש!!!
מ- 7.00 בבוקר ישבתי מול הטלוויזיה ולא עשיתי כלום חוץ מאשר לצפות בשידורים המרגשים ואפילו להזיל דמעה, ולא אחת...



אתמול הרגשתי שאני חייבת להבין יותר טוב את מה שאמרת. [בטח אתה חושב שאני "חפרנית", או מתפלספת... מה לעשות, אני חייבת לרדת... לעומקם של דברים...:-)]
אז עכשיו, לאחר שההתרגשות סביב גלעד שליט פחתה, אני חוזרת לשיחתנו מאתמול, קוראת ומעלה כמה נקודות שלא ברורות לי עד הסוף. אני מניחה שהרבה דברים יתבררו לי עם הזמן, אבל מאחר ומאד מעניינים אותי כל התהליכים מהפן הרציונאלי שלהם במסע הזה, אני מעלה את השאלות.
למשל – אמרת לי שמהקשר שלי עם החבר שלי אני לא אמורה ליהנות. אני אמורה ללמוד לתקשר איתו, ללמוד זוגיות איתו. אז - בהנחה שתהיה לי זוגיות בעתיד, אני לא אמורה ליהנות ממין? רק ליהנות מזוגיות, תקשורת טובה? זוגיות לא אמורה להיות מכלול של תקשורת טובה וסקס טוב?
ועוד- כתבת שלשפחה צריך להיות צורך עז להיות רכוש של המאסטר שלה, וכל עוד הצורך הזה קיים – הקשר עם המאסטר שלה יכול להימשך. האם הצורך הזה נעלם עם הזמן? ומה קורה אז? אז היא פתאום נהנית מיחסים וניליים?
כתבת שאני חיפשתי בן זוג מאסטר וזה חרא מקום, ושמאסר עולם טוב רק בפנטזיה. כלומר בעצם, הקשר בין מאסטר לשפחה הוא סוג של פנטזיה? ואם כך, אז איפה ומהי המציאות שלך? איפה זוגיות מציאותית אצלך? איך אתה חי במציאות הזוגית שלך? (כן, אני מבינה שמאסטר הוא חבר, קואוצ'ר, מדריך, מנטור, ששם לעצמו מטרה להוביל את השפחה במסעה)
אין שביל באמצע, בין יחסי שליטה לבין יחסים וניליים?

מאסטר שלי,
התעוררתי הבוקר בציפייה. איך לא?
יחד עם זאת, הייתה לי הרגשה שלא ייצא היום. התאכזבתי. כמובן.
אבל, זה חלק מהדינאמיקה של החיים, של הקשר.... 
יותר מדי זמן לי לא לשמוע אותך... (נו, מה יהיה, אני מתחילה להיקשר? טוב, אני רוצה להיקשר... תרתי...) לכן כשהתקשרת הערב "מה-זה שמחתי". וחיכיתי... להמשך... ועדיין מחכה... להמשך... יש לי סבלנות....
ומה היה לי היום, חוץ מה____?
נחמד, אחרי ביקור בסופר, יצאתי להסתובב קצת ב_____– חלק מהזמן לבד, אח"כ נפגשתי עם חברות לקפה. פטפוטי בנות. אני לא עושה את זה הרבה, אבל נהנית בכל פעם שכן "חוטאת" בכך... חזרתי ממש לקראת ה____, ואחריו – סתם ענייני בית-ילדים...
החל ממחר ועד _______, בלית ברירה, אני מתכוונת לא לקום מהכסא – ענייני עבודה, אלא אם... תתפנה............. ואז כמובן....... סופסוף אשנה את סדר העדיפויות....
כל כך רוצה לשמוע אותך, ממך ומה עובר עליך..................
פוסיקט שלך

MM
אחרי שכתבתי ושלחתי לך את המייל הבוקר, יכולתי להתפנות לעבוד. וזה פחות או יותר מה שעשיתי מאז. עבודה, גיהוץ, טלפונים עם חברות, צפייה בסרט, ועכשיו מתחילה להתארגן לשינה.
פוסיקT שלך

קמתי מרוגשת. חושבת עליך כל הזמן. מרגישה אושר שכמותו אני ממש לא זוכרת מתי הרגשתי.
לא מצליחה להתרכז, חייבת להעלות על הכתב הכל...
ואתחיל משעות הצהריים של אתמול, כי הרי מה שהיה לפני כן, עד כמה שמעצם העובדה שהיה, חשוב – הוא כאין וכאפס לעומת ההמשך.
מהרגע שכתבת לי בצהריים שחשבת שאולי ניפגש בערב – לבי התחיל לדהור. התרגשות עצומה. כמו שכבר אמרתי לך, מאז שנפגשנו בקפה אני בעצם חושבת עליך המון, ומאז גם חושקת בך... מאד... בימים האחרונים, כשהרגשתי שהתכנונים קורמים עור וגידים עומדים להפוך למציאות, הרגשתי שאני מתעוררת לחיים. וזו לא פרפראזה.
כשנזפת בי אתמול על אי הציות שלי בקניית הקולרים – הרגשתי שאני לא בסדר בעניין, והבנתי שבעצם לא הייתה לי סיבה טובה לעיכוב בקנייה. הייתי מוכנה לעזוב הכל באותו הרגע, ולנסוע לכל מקום על מנת לקנות. כל כך שמחה שהרשית לי, וקניתי.... וכל כך שמחתי שאהבת את מה שקניתי....
השיחות שלנו במסנג'ר אתמול ריגשו אותי מאד, באיזשהו שלב הייתי כל כך רטובה שבדקתי אולי זה המחזור. וזה לא המחזור. פשוט הייתי רטובה בטירוף.
בניגוד להרגלי, הלכתי לישון בצהריים, רציתי להיות רעננה בערב. והייתי, ועוד איך... ולא רק בגלל שנת הצהריים....:-)
בכל השעות שלפני שנפגשנו לא חשתי כל פחד, לא חששתי, היה לי כל כך ברור שזה מה שאני רוצה לעשות, חשתי ביטחון מלא איתך, והאמת היא שזה היה מאותו מפגש מכונן בקפה. לרגע אחד של פחד אתייחס עוד בהמשך.
לקראת המפגש אמש לא ידעתי למה לצפות, ונראה לי שגם חוסר הידיעה הוסיף להתרגשות.
MM - אתה גורם לי לסוג של התרגשות שמעורר אותי, את כולי, לא רק את גופי. וזה נדיר אצלי.
אני כל הזמן תוהה, יותר נכון תהיתי – האם זה באמת זה? האם מה שבאמת היה חסר לי בחיי, ושמנע ממני אושר אמיתי הוא הצורך התת מודע שלי להיות כנועה? שפחה? האם באמת כשכל הזמן אמרתי שאני זקוקה לתחושת המוגנות מצד הגבר שלי, שאני זקוקה להרגיש האשה העדינה והרכה אל מול הגבר הגברי שלי על כל המשתמע מכך – זה בעצם הרצון והצורך שלי להיות נשלטת? אולי על סמך מפגש אחד לא נכון להחליט, אבל מאחר והרגשתי כל כך טוב אתמול, גם כששימשתי כמאפרה, גם כשהקולר היה בפי, גם כשנישקתי את רגליך, ובכל רגע ורגע – וזה לא היה כדי למצוא חן, אלא אני יכולה לומר שהרגשתי שאני מתחברת לעצמי, שאני אני, אז... נראה לי שהתשובה ברורה.
ואם אני משחזרת יחסי מין שקיימתי במהלך שנותיי – וחוסר ההנאה שלי מהם (תמיד אמרתי לעצמי שאני "לא מרגישה") פרט ל____, מתחזקת בי "ההודאה"...
אני יודעת שאתמול היית "עדין" ומתחשב ואני מודה לך על כך, MM. אהבתי כל מה שקרה אתמול, פרט למחזור. ניקיון ואסתטיקה חשובים לי מאד, ממש כמו לך. אהבתי את הריח שנדף ממך, הבושם שלך היה מעולה, וגם כשהיית בכוס שלי, הניקיון והריח היו מושלמים. לי לא היה נוח עם המחזור. אני שמחה בכל חודש כשהוא עדיין מופיע, זה בהחלט תורם לנשיות שלי ולתחושת הבשלות אך לא ההזדקנות... אלא שלא תמיד הוא מופיע ל- 3,4 ימים ונגמר. שלשום עוד היה ממש מעט ואתמול כבר לא היה כלום, עד ש.... וזה גרם לי מבוכה וחוסר נוחות. אני מאד מקווה שלא יקרו "תקלות" בחור התענוג. אקבור את עצמי אם יקרה משהו!
הרגשתי כל כך נוח איתך, כל כך טבעי. לרוב אני מרגישה חוסר נוחות אדיר להיות עירומה לצד גבר, בעיקר מאז ששמנתי. גם לפני ששמנתי, בתחילת קשר, לא הייתי טבעית וחסרת עכבות כמו שהייתי איתך אתמול. בעצם זה התחיל כבר כשפתחתי מצלמה לפני שבוע, במיטה, בלילה, ללא איפור... והמשיך כשביקשת שאתפשט מול המצלמה.
עונג מופלא היה עבורי להרגיש אותך חוקר את גופי.
עונג מופלא לא פחות היה עבורי לרגש אותך. עונג ואושר לדעת שלא תמיד עומד לך ואיתי עמד לך. עונג ואושר לשמוע ולהרגיש אותך נהנה ממני וממגעי.
כאב מענג. כאב מרגש. אמרת לי שיש לי סף כאב גבוה. ואם אמרת – מניסיונך – אתה יודע. אני תוהה האם כשכל היד שלך תהיה בחור התקווה הטובה, או כשתחדור אלי כך או אחרת אל חור התענוג, האם גם אז סף הכאב עדיין יהיה כזה גבוה? ... מרגש ומענג זה בטוח יהיה...............
רגע אחד של פחד. כן, אני כבר יודעת שזה גול עצמי. פחדתי באמת כשהעלית את הרעיון לצרף את החבר. עכשיו כשאני חושבת על זה, אני מאמינה שזה היה רק סוג של מבחן, מה גם שהבטחת שנהיה רק שנינו אתמול, אבל הרי ברגע שאתה שואל, לא כופה, זה משהו שיכול לקרות כך שאינך מפר הבטחה. יחד עם זאת, העובדה שהבטחת וידעתי שאתה מקיים הבטחה – [בזה לא היה לי שום ספק! ] – הרגיעה אותי מעט אם כי פחדתי. ממש פחדתי.
אני הולכת לומר עכשיו משהו שאולי יגרום לך לחשוב שבעצם האגו שלי עוד קיים אצלי – ובכל זאת אגיד. אני חושבת שאם אשכב עם עוד גבר כחלק מהקשר שלנו, בהוראתך מאחר ואני רכושך, כשנצא מהדלת וניפרד למכוניותינו – אני ארגיש רע מאד עם עצמי. כרגע יש אצלי עוד הפרדה בין מה שקורה מאחורי הדלת הסגורה, בתוך הסשן, לבין מה שקורה כשהדלת נפתחת ואני חוזרת לביתי. אני לא יודעת אם הפער הזה יילך ויצטמצם עם הזמן, אבל כרגע – לא משנה אם וכמה אני איהנה עם עוד גבר, יהיה לי קושי לקבל את עצמי כזונה אמיתית. כי כך ארגיש את עצמי. אני רוצה להיות הזונה שלך, ורק שלך. ואם אני עם עוד גבר אני גם הזונה שלו. אני יודעת שמה שאני רוצה הוא לא רלוונטי. אני רכושך ואתה רשאי לעשות בי כרצונך. ואני גם יודעת שאעשה כל מה שתגיד!
הקולר – אמרת שאני בניסיון, ואם אעמוד בניסיון תשים עלי את הקולר בסוף הערב. מאסטר שלי, ידעתי, הרגשתי, שלא אתחרט לרגע על המפגש ושבסוף הערב ארצה בך לא פחות מבתחילתו, כשם שידעתי שאתה תענוד לי את קולרי על צווארי. התרגשתי ושמחתי מאד כשענדת לי אותו עוד לפני סוף הערב. כשם שלא היססתי לרגע לתת לך את האגו שלי..........
בסוף הערב דיברת איתי על המשך התהליך, על בכי, על הצורך שלי להיות שפחה. כרגע זה לא ברור לי. הבכי- ביומיום אני מוצאת את עצמי בחודשים האחרונים בוכה מדי פעם. מאחר ואני די הרבה נוברת בנבכי נשמתי, אני יודעת שהגעתי לנקודה בחיי בה קשה לי כבר עם הלבד, ודי נואשתי מלמצוא את האחד. להתפשר – לא בא בחשבון, אז מה המסקנה? למה לא בכיתי אתמול? כי הייתי מאושרת. לא הייתה לי סיבה לבכות.
מאד אהבתי את העובדה שאמרת לי שאני יכולה לפנות אליך בכל דבר. זה חשוב לי. זה נותן לי להרגיש שאתה נוכח בחיי ואני בחייך לא רק לצורך סשנים. מאד אהבתי את הרגישות, האנושיות שבך. ראיתי לך בעיניים..............
אני שואלת את עצמי מה אתה חשבת על אמש - האם הפתעתי אותך בהתנהגותי? האם כך חשבת שאהיה? האם כך תיארת לעצמך שיהיה?
מאסטר שלי, אני מאושרת שפגשתי אותך, אני מאושרת שהסכמת לנסות אותי, אני מאושרת שנתתי לך את האגו שלי. אני מאושרת שעינגתי אותך.

היום אין שום דבר ראוי לציון. בעיקר נחתי, השלמתי שעות שינה, צפיתי בסרטים שהקלטתי, קפצתי לחברה. זהו..............
פוסיקT

חג שמח MM–
יש לי הרגשה כל הזמן שאני כותבת כמו ליומן אישי. אני כותבת, היומן לא עונה...:-)
מאז שנודע על העסקה לשחרור גלעד שליט – אני חושבת על זה די הרבה. שמחה שמשחררים אותו למרות שמרבית הקולות סביבי טוענים שהעסקה הזו תהיה בעוכרינו. כנראה שאני לא יכולה להשתחרר מהרגש האימהי, הוא דומיננטי. אני רק מקווה שהזרוע הארוכה שלנו תשיג את המחבלים שישוחררו, הנוראים שביניהם. ומחכה בציפייה לראות את גלעד כאן בחזרה, בתקווה שמצבו הנפשי ניתן לשיקום.
הבוקר שלי החל בשעה מוקדמת מאד, לפני 6.00. נסעתי עם ____, לראות רכב במצב נדיר. הוא קנה את הרכב, באמת מכונית במצב נדיר. חזרנו אחרי 13.00, ואז התחלתי להתארגן לחג. ישבנו יחד לארוחת חג – הילדים ואני. היה נעים ונחמד, כתמיד. סוג של אינטימיות נעימה ורגועה, כשזה רק ארבעתנו. וגם היה טעים 
אני מוצאת את עצמי חושבת עליך הרבה, וחייבת לומר שאתה חסר לי. חסרה לי התקשורת איתך. אין לי מושג מה אתה חושב על מה שאני כותבת, אין לי מושג האם אני בכלל רשאית לבקש שתתייחס – לא יודעת אם זה חלק מהקשר בינינו או לא, לא יודעת אם אינך מגיב כיוון שאתה עסוק, או כי אתה רוצה להוביל אותי לאנשהו מבחינת האגו שלי, או בגלל סוג היחסים שנרקמים בינינו.
זהו, עכשיו אני מזפזפת בטלויזיה, בטח עוד מעט ארדם.

חג שמח,
אני
פוסיקט

MM
היה אמור להיות יום עמוס אך טוב. בסופו של דבר היה יום די עמוס, אם כי פחות מהמתוכנן, אבל ממש לא טוב....
מרגישה לא נוח להתבכיין, לכן אקצר-
____ לקח את אחת החתולות שלי לוטרינר. היה צריך לנתח. הוא פישל. ניתח אותה בלי שהייתה בצום. הקיאה, שאפה לריאות את ההקאה, מתה.
עצוב לי.
לא יודעת איך זה נשמע לך, לי זה כואב. זו אני.
בהמשך היום, מישהו דפק את המכונית של_____ ליד הבית. שכן ראה את זה ואמר לנו שראה מי עשה את זה. שכן שגר בהמשך הרחוב. הלכנו אליו. ניסה להתחמק. כשהבין שראו אותו אמר שישלם את הנזק.
מעצבן.
ועוד כל מיני דברים קטנים שהעיקו עלי היום. בקיצור, לא היה היום שלי.

מחכה.....
פוסיקט שלך

זה היה היום שהיה 2
מחשבות ותהיות.........
כמה רציתי לקבל ממך התייחסות למייל של אמש. כמה ברור לי שאתה תגיב כשאתה תחליט להגיב ולא כשאני רוצה. כי הרי יש רק אחד כאן שקובע את הכללים, ולשמחתי זו לא אני. [אני כותבת את זה עכשיו ועובר לי בראש – שאתה יכול לומר – אולי היא רק "משחקת" אותה כדי למצוא חן בעיני? איך יכול להיות שבבת אחת היא נכנסה ככה ל"תפקיד". ואני, אני מרגישה כל כך טוב במקום הזה, כל כך נוח לי לא לקבוע, לקבל את קביעותיך, החלטותיך ולציית. יחד עם זאת ברור לי שזה בקושי רמז לבאות...]
אני נהנית מהתכתובות שלנו, גם מהידיעה הברורה שאני טועה כשאני עונה לך בשמך, כי לא בטוחה איך כן לכנות אותך (חשבתי שגם לך צריך להיות כינוי, כי הרי לתפיסתי מאסטר או אדון זה תאור/הגדרת תפקיד. אימצתי את מאסטר ופוסיקט. שניהם מדליקים בעיני), וכך זה מתגלגל....
אה, כן – נהניתי מאד מהחיפוש אחר העונש. והתפלאתי על עצמי שהרגשתי כל כך נוח להתפשט בפניך מול המצלמה.... כל כך נוח וטבעי.... כמעט פרס....:-)

תהיתי במהלך השיחה היבשה-בחלקה (נו כן, אני אחראית לשיעמום...ואתה אחראי לעניין שבהמשך...) אחה"צ האם אנחנו בסיטואציה בה נלמד להכיר אחד את השנייה לא רק בהקשר המיני-בדס"מי. אני מניחה שאין תשובות ברורות והכל פתוח, אם כי לך יש למעשה הגבולות שאתה מציב.... אני בכל אופן רוצה לקוות שהכל פתוח....

מקווה שאתה כבר ישן, ושיהיו לך חלומות נעימים, מתוקים כאלה...............
פוסיקט שלך

זה היה היום שהיה.
קמתי התקלחתי התלבשתי שתיתי יצאתי עם הכלב חשבתי החלטתי סימסתי יצאתי....

סתאםםםםםםם
עכשיו ברצינות...
זה היה היום הראשון של החופש. התעוררתי יחסית מוקדם כיוון שהיה סיכוי שאסע ל___. בסוף לא נסעתי. אז קרצפתי את הבית לשם שינוי... התקלחתי, חשבתי, סימסתי, ואז נפגשתי עם חברה לקפה. לא משהו מיוחד אבל נחמד. חזרתי הביתה, סימסתי, לימדתי, בישלתי, יצאתי לראות את השיפוצים בדירה של ____, קפצתי לחברה-שכנה, חזרתי הביתה, כביסות-גיהוצים-כלים. עכשיו הולכת להוריד איפור ולהתקלח ו... למיטה.
מחשבות – אין לי שום ספק שאני רוצה להיות שפחתך. נכון שעוד לא ממש חוויתי, אבל כשאני חושבת על זה אני מתמלאת ריגוש. יחד עם זאת יש דברים שלא מוצאים חן בעיני כרגע ושנכללים בבדס"מ- עניין הקולר לצוואר... אם הוא מיועד לכך שאתהלך על ארבע כמו כלבה ו/או אצטרך לאכול מצלחת של כלב - לא אפשרי בעיני. בכלל כל מה שקשור לחיות הוא טאבו מבחינתי. חשבתי על מקלחת זהב שחוויתי בעבר ולא התלהבתי, אבל גרוע מכך- קראתי על מקלחת חומה וזה טאבו חמור בעיני. מקווה שגם בעיניך.
חוץ מזה? אני תוהה מה אתה חושב עכשיו אחרי מה שכתבתי. האם אתה חושב שאני לא מתאימה? אבל אני רוצההההההההההההההה!!!
ו...חוצמזה אני במחזור ואני חרמנית מאדדדד.
ו...חוצמזה, כמו שאתה יודע, מאד רציתי שתהיה ב____ אבל היה לי ברור שלא תהיה שם הערב, או לפחות לא גלוי....

זהו... זה היה היום שהיה....
פוסיקט שלך