יושבת בפינת גן העדן הפרטית שלי מול הים וחושבת עליך, עלינו.
אני יודעת שאתה עקשן.
כשאתה מחליט משהו, גם אם זה לא נכון אתה תתעקש ותעמוד על שלך.
עם הראש בקיר תתעלם מהוכחות חותכות, תתעלם מהלב שיודע יותר טוב, תתעלם משבועות נוראיות, ממני...
אתה הרי אלוף בלשכנע את עצמך שאתה צודק, גם אם על הדרך אתה מעוות את המציאות.
עם יד על הלב אני יודעת שהאהבה שלי הייתה אמיתית, היא הייתה הכי טובה שאי פעם הייתה וסביר להניח שגם אי פעם תהיה וגם אתה יודע את זה, כי כמו שאמרת לא פעם: רק את אוהבת אותי באמת, בלי לרצות שום דבר חוץ ממני והאושר שלי.
וזה נכון.
חבל, חבל שבסופו של דבר עיוותת את הכל כדי שתוכל לישון טוב בלילה.
חבל, חבל שבסופו של דבר אתה מדבר על מנגנון ההדחקה שלי במקום על זה שלך.
חבל, חבל שבסופו של דבר כל המלים היפות שאמרת לי, כל הרגשות, התגלו כמזוייפים.
מי שאהב באמת מתגעגע לפחות קצת, מרגיש שחסר משהו, לא שוכח במהירות שיא את כל הטוב שהיה, והיה מאוד מאוד מאוד טוב (רוב הזמן).
יש לי עוד הרבה מה לומר לך, טוב נו זאת אני, (כמעט) תמיד יש לי עוד מה לומר לך, אבל אמרתי מספיק, אאחל לך טוב, באמת, אבל גם אאחל לך שבמהלך החיים המאוד ארוכים ובריאים שלך(אמן) יהיו לך המון המון המון המון המון המוןןןןן, עד השמיים ועד הירח ועד הכוכבים וכל הגלקסיות כפול אינסוף וחזרה בחזקת פיי בריבוע בלי הנקודה רגעים שבהם תצטער שעזבת את הבית, שאני לא חלק ממך יותר.
❤
