נשואה ורוצה להיות בכלוב מתכת....

הגיעו אלי תמונות של נעלייים. אין לי פטיש נעלים. גם לא נעל בכל צבע . אבל היו כמה זוגות שפשוט לקח לי כמה דקות להביט בהן. חולקת איתכם...

המשך סופ"ש נפלא

לא שומעים כלום...ששש...הס

לצייר עלייך במכחול מחוספס.

לצייר אותך, לצייר בצבעים...

לצבוע אותך בתשוקות ובצרכים,

כל תשומת לבי לגופך, אלייך...

לעליות בית החזה, הזדקרות פטמותייך.

אוסיף לך צבע צהוב לגופך,

כשמש העוטפת את נשיותך.

אוסיף לך כחול, של רוגע ושלווה

ארוקן את מוחך מכל מחשבה.

אוסיף לך צבע חום, אדום כשל דם,

אצור אותך כמו שה' ברא את אדם.

אין לי צורך בצבע שחור, הוא גם ככה על פנייך...

סביב ענייך הריקות, יורד עם דמעותייך.

המכחול עבורי, זה הידיים,

מדללת ברטיבות שלך, את צבעי המים.

כל פס מגופך... זוכה למגע

וגופך מגיב אלי, כל כך במהרה...

הצמרמורת שחולפת על פנייך..

דופק, עור ברווז שעל שדייך.

לגופך העדין, השברירי, ולמכחול

יש שפה משלהם, הם יוצאים במחול.

ואני לא יכולה להוריד ממך את עיניי

החשק עולה, עוצרת את יצריי.

השוט שלי, יוסיף צבעים לגופך!

ללא רחמים אחדור למקדשך.

אשחק עם אצבעותיי בצבעי הקשת,

אחוש אותך קרוב, אחוש אותך רוטטת.

אסתום את פיך בלשוני הרעבה,

אתפוס את צוארך בידי החזקה

אלוש את שדייך, ראשי בין ירכייך.

אחוש בידי את החום של פנים איברייך..

נוזלינו יערבבו יחדיו את כל הצבעים

חוץ מסימני הסטירה, שאצלך על הפנים.

אנקה אותך בסקוטץ' מחוספס...

זהו...שקט ילדה שלי...הס...

אחרי החשיפה של לירון ב 14:23 מפלס החום בארץ עלה.

שבוע מקסים וסקסי לכם...

שאלת מה שלומי.

עניתי בסדר.

וזה לא היה בסדר מבחינתך.

אז הנה.

זה מה שלומי!

לפעמים פוגשים מלאכים... 

אז המון בריאות, אושר, אהבה, בטחון, עוצמה, יצירה וסקס

וכן... אני שוב לא עומדת בזמנים. אז קבל את ברכתי הצנועה באיחור של יום...

למה הזבובים היפים, הנוצצים והצבעוניים ביותר, תמיד יושבים על חרא?

לין פאולה ראסל נולדה ב 27 ביוני 1949.היא גם  לין פאולה סמית; ידועה לרוב תחת השם הבדוי  Whitstable. היא מאיירת, ציירת, שחקנית וסופרת,  ידועה בכך שנושאי פטיש (במיוחד הלקאה) חוזרים בספריה, ציוריה ואיוריה, כמו גם היא גם שחקה בכמה סרטים פורנוגרפיים.

ראסל,  נולדה בעיירה קטנה על החוף של קנט, משפחתה היתה מ"מעמד הביניים" שמחשב מאוד מוערך באותה התקופה. היא היתה מאוד "מוגנת" רק בגיל 13 לראשונה יצאה עם משפחתיה לטיול בלונדון, שם נתקלה לראשונה בתמונה של אישה על שער המגזין. (דבר שהיה מזעזע בעעיני משפחתה).

כבר בצעירותה ראסל היתה חובבת ולומדת תיאטרון והראתה כשרון אמנותי. ואף שיחקה במחזות מאוד נחשבות.

בסביבות שנת  1970, היא נחשפה לספר " סיפורה של O" ולראשונה נתקלה בכפיפות נשית ושימוש בכוח. אך לא היה לה פשוט עם גילוי המניות במשפחה המאוד שמרנית שלה. היא החליטה להילחם ולהעלים עכבות מיניות. בסביבות שנת 1980, היא החלה  לדגמן תמונות עירום במגזינים. בשנת 1981 כבר כיכבה בסרטי פורנו.

לדבריה,  "ממבול תמונות ארוטיות המשחרר הייתה לי התעניינות בשוט רכיבה, חגורות. עכשיו גיליתי שאני לא לבד. "

1984-1986  שהתה מספר פעמים בארה"ב, שם, היא שיחקה בשני סרטים הלקאה , אתה תאהב את התחושה (1984) ואת המשימה קיין (1991).

בשנת 1990, היא הראשונה שהתקרבה לציור קומיקס ארוטי. סגנון הציור של ראסל הוא קונבנציונאלי. ישנם ציורים ריאליסטיים, ציורי פירט נקיים בעיפרון ודיו, בעבודתם בצבע הם השתמשו בעיפרון ולפעמים בצבעי פסטל.

מלבד קומיקס וציורי פטיש היא עשתה גם ציורים צבעוניים לשני ספריו של דיויד דלוין . עשתה גם  עבודות קבלניות עבור אספנים, היא מאיירת את סיפורה של O עם עמדות מן קאמה סוטרה.

להלן טעימה מעבודתיה.

שבוע טוב.

זה נכון שלקחתי לך את כל המקום שלך בארון.

את יכולה להשתמש לעניינייך בווים הישנים שלי.

שעורה חיטה גפן תאנה  זית תמר

אני לא אוהבת את האביב, לא את יום הזכרון , לא את הסופות אבק. לא את מזג האויר הלא צפוי. מוכח שיש דכדוך של סתיו/ חורף. אצלי זה דכדוך אביב. יחד עם זאת יש חג אחד מיוחד...חג מתן.. חג השבועות וזה מהשאני מכינה לקראתו...

בדרך לנקודת היעד אבקש ממך לרוץ. מהר. את תרוצי בשדות שעורה, יחפה ושערך פזור. בתנועה חדה של סכין יפני אחתוך את החולצה שלך. אשחרר את שדייך. אעקוב אחר תנועותיהן והצלפות שהן מקבלות משעורה הקשה. הבעת פניך לא תסתיר כי כל מגע בפטמותייך היא כמו מגע של שברי זכוכית חדות.

אני אנחה אותך לרדת למרתף,

 לאט תירדי במדרגות החורקות המגולפות ביד אדם. ריח של עובש יחניק אותך מעט. חדר אפל שרק שולחן מעץ זית ישן עומד במרכזו. אבקש ממך בקור שליו להתפשט. להישאר ערומה כביום היוולדך. למחוק את המחשבות , לשכוח את כל מה שכל כך ניסית לזכור.

את כל כך בשלה, כל כך מאולפת. כל כך רואים את ההתמסרות בעינייך ואת ההתחננות לרוך משולב עם כוח. ואילו אני בהבעת פנים קפואה יוצאת מהחדר ונותנת לך להתבסס במיצי התמימות והסקרנות שלך.

כשאני חוזרת, אני מוכנה להתעלף מיופייך. ליפול לזרעותיך אך חייבת להיות חזקה. איתנה מולך. אני במחשבתי טופחת לעצמי על השכם על הבחירה המוצלחת. כשמסתכלים על גופך ועל הנשיות הנשפכת, נזכרים בפסלים. כן את אלילה. אבל כרגע את שלי ואת תהיי לרגליי. למזלי את יודעת מי את.

העישונים שלך מתרחבים, את שומעת את זרם המים מהחדר השני. אני מראה לך עם האצבע לבוא אחריי. אוף! כמה שאת טובה. את באה אחרי בצעדים איטיים, חוששת והולכת. אני לא בטוחה שאני מצליחה להשרות בך את הבטחון המלא בי, אך הצייתנות שלך נותנת לי כוח להמשיך. את מסתכלת סביב ורואה גיגית עם מים. רק על פי מבט עיניי הבנת שתצטרכי להידחף לשם. אין חימום. העור שלך מצטמרר עם כל סנטימטר של המים העולים במעלה נשיותך. פטמותייך קוראות לגעת בהם. העטרה החומה על רקע עורך הצח הלבן. מה שבא לי זה לנשוך. אבל ששש....

אוגרת את העוצמות בי. לוקחת את הסבון. הסבון המוצק. אותו סבון של פעם בעל ריח של פרחים תעשייתים.  עם הסבון מתחילה לעבור על קוי מתאר של גופך. גופך נענה לי. כמו נחש הרוקד לצלילי החליל. החדר קר ויחד עם זאת אני מצליחה לחוש בטיפת זעה הנאגרת בין שדי. הנשימות שלך... לו היה לי זמן הייתי עוצרת הכל. עומדת בדממה ורק מקשיבה לנשימותייך. זוהי מוזיקה אמיתית.

אני מתחילה לעבור באצבעותיי על כל קימורי גופך. את חייבת להיות נקיה.  צליל גרונך נשמע כשאצבעותי חודרים את ניקובייך. כל כך חם ונעים שם. אצבעותי מצאו את המקום המולשלם כדי לזוז לפי קצב הטנגו. כל חדירה בך זה כאילו ספירת צעדים בריקוד סוער קדימה - אחורה, פנימה - החוצה. ואת במלוא יופייך ומבט מושפל. כמה שבא לי להכניס אותך לחיכי. לעטוף ולנחם אותך. אבל לא. לא בשביל זה אני כאן.

על השולחן הישן מעץ הזית  אני מפזרת פרחי רימונים וגרעיני רימונים בשלות. הפרחים קוצניים מעט. אני פוקדת עלייך  לשכב. את חשה בכאב ובאי נוחות . בבת אחד גבך הנקי מקבל צבע אדום. טיפות אדומות כדם נוזלות לאיטם על הרצפה המטונפת.  על ידי ענפי גפן אקשור את ידייך ורגלייך לרגלי השולחן. תהיי פתוחה מולי, כמו ספר פתוח המספר את הסיפור של התמזגותם של העונג והסבל...

אני מפנים מקנא בך. בחיים לא הצלחתי להיות כל כך צייתנית. את כל כך עוצמתית בשקט שלך .ואני ..אני כמו מלכת הקרח עם ארשת פנים קפואה אך עם הרי געש המתפוצצים בי. עם סופות ברקים בכל פעם שידיי נוגעת בעור המשי שלך. רציתי שתצעקי. שתתנגדי. אבל את כל כך מושלמת .

 עורק של הצואר שלך. אני חשה את הדופק רק מלהסתכל בו. לא מצליחה לעצור. מניחה את 2 ידיי על צוארך. את עוצמת את עינייך , אולי מהפחד שאראה בהם את האימה שמשתלטת עלייך. ואו המגע של צוארך. רעד קל חלף על גופך. האויר בחדר מאוד דחוס. לא יכולה להוריד את עיניי משיער אשר נשפך מקצוות השולחן. גמו הגלים בעת התנפצותן על המזח .

באמצעות שיבולי חיטה אעבור קלות על גופך. נוגעת לא נוגעת. מדגדת ומגרה. מקפידה שכל חלק גופך יקבל מנה. שכל חתיכה של עורך תגיב.

אני כל כך נהנת מעור הברווז שלך. במקרה שלך הייתי מתארת אותו כעור הברבור. יורדת מצווארך, יורדת לבין שדייך פטמותייך מוכנות יורדת לצדי הבטן. את מתפטלת בחושניות, אני, ממשיכה לרדת במורד גופך . מפשקת את רגלייך. ממתינה לתגובתך ואת מלאכית שכמותך מצייתת כאילו ככה זה אמור להיות. אפילו גופך עוזר לי אני חשה את שריריים את החשמל העובר בהם. אני עוברת עם שיבולת על המפשעות , דואגת שלא לגעת באוצר הקטן שלך . אסור לי . מרטיבה את החיטה בנוזלייך. כל כך הרבה נוזל שהייתי יכולה לצייר תמונה שלך האמצעות נזלייך בלבד.נוזלים המעורבים עם הצבע האדום של גרעיני רימון שהתנפצו תחת כובד משקלך.

ארים את רגלייך כשהן מפוסקות ואקפל אותן. נקבייך פתוחות בפניה. אעסה לך את הרקטום עם שמן זית . כו הרקטום שלך צר וגלי התשובה לא מקלים עלי את העבודה. לאחר שחשתי כיצד אצבעי חודרת בך באין מפריע אני מצרפת עוד אצבע. את זזה קלות על השולחן. רואים שתחושות מעורבות עוברות בך. אני מחדירה לאט תמר ועוד תמר ותמר מיובש. ומה שבא לי לעשות בעצם זה להחדיר לך ללא מגע יד, רק עם הלשון. כמה שאת יפה כשנזלייך זולגים על התמר שמציץ ומת לברוח.אני לא יכולה להתעלם ממקום האמת שלך, החור שנפער כמו פה רעב . בעודי מחזיקה את התמרים במקומם אני מחדירה בך תאנה. כן תאנה לתוך הוגינה הורודה שלך. את מפשקת יותר ומרימה את עכוזך כדי לקרב את היהלום שלך לידי. אני אוסרת עלייך.סוגרת את רגלייך בחוזקה וקושרת אותם לרגלי השולחן. עכשיו טיפה הוקל לי אך המתח באויר...כמו שאמרים , אפשר לחתוך בסכין. לוקחת שוט העשוי משיבולי חיטה

מצליפה על גופך, בכל מקום, מצליחה להוציא ממך קולות . מודה שזה מדליק אותי. רואה את הפסים האדומים. בא לי לעשות לך פסים שיראו כמו מדרגות שמובילות לקודש הקודשים . תזוזת החזה של משתנה עם כל הצלפה.לרגע כבר לא היה אכפת לי ממך , היה בי רצון להשחית אותך מרוב שהיית מושלמת. בשלב מסויים דמעות זלגו על פנייך, הוספתי אליהם את גרעי הרימון וניפצתי אתן. אם ישו היה אישה הוא כנראה היה נראה ככה..עם דמעות אדומות מעיניו.

אני מורחת את הסימנים שלך בסילאן טבעי. כמה שהיה רוצה ללקק ממך כל טיפה ממנו. ואת יפה כל כך. שונאת את הרעד שעובר בגופי . הרמוניה על פנייך וציורים בסנון פיקאסו על גופך. הייתי חייבת להוציא אותך מהאיזון. הייתי חייבת את השיא בהופעת הסולו הראשונה שלי. פיזרתי על גופך את שארית גרעיני הרימון. חלקם עם קליפות, חלקם נשחטו כדי להוסיף לך עוד מרבד של צבע. הרמתי מהרצפה את החולדה שהגיע ללקק את מיץ הרימון שנשפך והנחתי אותה על בטנך.

אז סוף סוף שמעתי את הצרחה שלך. וכשנרגעת מעט יכולתי לראות את הגועל והסלידה מתערבבים עם הכרת תודה.זיו פניך היה כל כך מיוחד, מבוהט.

שמעתי את צעדיו. העפתי את החולדה ממך. כרעתי על ברכי לרגלייך המדהימות באודי שומעת את צלילי הבכי שלך. אני, נוטפת זעה ומשפילה מבט.

"זו המתנה שלך ממני אדוני, המיטב של שבעת המינים".

"חג שבועות שמח"

בהרבה בלוגים לאחרונה ישנם ירידות על עכברושים. אולי אשקול להחליף את הניק לעכבישה? לא. אין מצב. אבל מצרפת את מקור המוזה.