הבלוג של krisa - נשואה ורוצה להיות בכלוב מתכת....

עוד סוכריה

לפני 8 שנים. 30 באפריל 2016 בשעה 21:04

אני עומדת בפני שבוע קשה.

עומס עבודה שהצטבר.

האוכל שנאכל על ידי ותרם לי עוד 2 קילו מיותרים (נו, מזוכיסטית לגמריי)

3 קילו מפרידים ביני לבין השיחה שלי עם המנטור שלי (ככה אני קוראת לו)

עד אז אסור לי לשוחח איתו. מתגעגעת. וזה בטוח יחרפן אותי בימי שגרה.

נוכחותו חשובה בחיי.

אז בשביל לברוח מכל מיני מחשבות קיבלתי עוד סוכריה וחקרתי קשר בין הפואמה איתקה ללאנרד כהן.

קראו להנעתכם:

בפוסטים קודמים הזכרתי את קוואפיס, ואת ההערצה של לאונרד כהן אליו.

בשנת 1911, קוואפיס (מגדולי השירה היוונית המודרנית, איש אלכסנדריה והתרבות הים - תיכונית הישנה והחדשה) כותב פואמה בשם "איתקה" .

איתקה זהו אי קטן ביוון. קונסטנדינוס קוואפיס כתב את השיר איתקה, בהשראת המסע חזרה של אודיסאוס לאי, לביתו, לאחר הקרב על טרויה (אודיסאוס המציא את הסוס הטרויאני). הנושא המרכזי של השיר הוא ההנאה הזאת של מסע החיים, הבגרות הגוברת של הנשמה כמו בכל המסע ממושך (לקח לו כ 20 שנה). הרפתקאותיו ותלאותיו מתוארים באודיסיאה מאת הומרוס.

להתרשם מהיצירה היפה ניתן כאן:

ללאונרד כהן, קולגה אירי שמעריץ אותו ומבוגר ממנו ב 19 שנה בדיוק (שניהם נולדו ב 21 לספטמבר) ואני מדברת על תיאו דורגן (משורר, סופר הפרוזה, עורכת ומתרגמת, הוא גם כתב תסריטים לסרטי תעודה הסרט ועבד בתור מגיש של תוכניות ספרות ברדיו ובטלוויזיה במשך 25 שנים). דורגן שאל פעם האם יכול להקדיש לו שיר, פואמה יותר נכון , וקיבל תשובה חיובית מצדו השני של האוקיינוס. הפואמה, נקראת איתקה. מדובר על פואמה המבוססת על הפואמה של קוואפיס עם גרסה שונה טיפה. גרסה שהוקדשה ללאונרד כהן. דורגן כתב את הפואמה כפרידתו של האב בתוך " הבת של שפו" וכנגש שירו של כהן, "אלכסנדרה עוזבת".

כאן ניתן להתרשם מהיצירה.

בנימה האופטימית זו...אאחל לכם שכל הקשיים שאתם מתמודדים איתם יהיו לבסוף לעטיפות של הסוכריות. קשיים שמאחוריהם מסתתרים האושר והמשמעות.

אוף...האתגר היה קשה.

4

הכל נקי

לפני 8 שנים. 29 באפריל 2016 בשעה 22:13

סוף סוף הפסח בשלבי סיום.
הייתי רוצה שתמיד אצלי הכל יהיה מסודר במקום.

3

עוד קצת אומנות או הנשים של אוליביה דה בררדיניס

לפני 8 שנים. 28 באפריל 2016 בשעה 10:59

אוליביה דה בררדיניס, או פשוט אוליביה (נולדה בנובמבר 1948) היא אמנית אמריקאית הידוע בציורים של נשים שלה, המכונה לעתים קרובות אמנות Pinup (לפי מורפיקס: דוגמנית כרזות בעלת מראה סקסי; כרזה או תמונת קיר של דמות המעוררת משיכה מינית) . היא עובדת בז'אנר הזה מאז אמצע שנות ה -1970.

ראוי לציין שאני גם מוצאת לא מעט מאומנות PINUP גם בבלוג של חברינו לכלוב פרינס.

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=15668

אוליביה נולדה בלונג ביץ ', קליפורניה, את שנות ילדותה העבירה בעיקר בחוף המזרחי. היא למדה בבית ספר ניו יורק לאמנויות חזותיות -1967 עד 1970, והתגוררה בסוהו, N.Y.C., משנת 1970 עד 1974 היא היתה יוצרת ציורים מינימליסטי. היא היתה אחת האמנים החדשים אשר הציגו בתערוכת "ההרהורים העכשוויים" השניה 1972-1973, של אולדריץ המוזיאון לאמנות עכשווית רידג'פילד, קונטיקט.

היא גם הציגה כאחד 18 אמנים חדשים " מוזיאון לארי אולדריץ, עשור לאמנות עכשווית 1964-1974" בעקבות לחצים פיננסיים נאלצה אוליביה לחפש עבודת אמנות מסחרית. היא חזרה אל הכישורים שהיא זכתה כילדה, לצייר נשים. היא עשתה את העבודה עבור כתבי עת ומוציאים לאור בכריכה רכה, פרסומות, כרזות קולנוע. החל משנת 1974, אוליביה מציירת פנטסיות ארוטיות עבור המגזינים של גברים. אוליביה חשבה שציור עבור מגזינים העוסקים במין זו עבודה זמנית עבורה, אך גילתה שזו נהייתה הקריירה העיקרית שלה וגורמת לה להנאה רבה.

בשנת 1987, אוליביה עם בעלה (יואל ברן) עברו ממנהטן, ניו יורק למאליבו, קליפורניה, שם הם מתגוררים כיום.

יצירות האמנות של אוליביה הוצגו בגלריות לאמנות ברחבי ארצות הברית ויפן, ועבודתה נאספה על ידי מעריצים ברחבי העולם. ציוריה המקוריים מופיעים כעת בכל גיליון של מגזין פלייבוי.

להלן טעימות מיצירותיה

1

עוד קצת אומנות או הקסם של לואיס רויו

לפני 8 שנים. 27 באפריל 2016 בשעה 2:56

לויס רויו, אמן ספרדי, המקבל השראה מעולמות הפנטזיה. ציוריו זכו להכרה עולמית ופורסמו במגזינים הגדולים לאומנות. ספריו תורגמו למספר שפות זרות. היה בעלי קשרים עם אנשים משפיעים מכל העולם.ניתן בנקל להבחין באלמנטים של שליטה ביצירותיו וכאן אביא מספר טעימות.

מתוך האוטוביוגרפיה של לואיס, מעבר להיסטוריה, ניתן לזהות איש בעל עולם דימויים עשיר.

חלקים מהאוטוביוגרפה:

לפי לואיס, ספרד הייתה מדינה אפורה וקודרת עם חורפים ארוכים, פרצופים עצובים, בטן ריקה ומעילים צרובי שמש, כל הסימנים שייכים לתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה. לואיס ומשפחתו התגוררו בקומת הקרקע של בית ישן בלב העיר. זה היה חם ולח, עם רק חלון אחד שהשקיף על חצר קטנה. ביום הולדתו השביעית, משפחתו עברה לגור בשכונה חדשה. זה היה מקום קטן, חלון עם נוף פנורמי של העיר כולה. בעת זו, נאבדו עיניו באופק העירוני והוא הפך מודע לקיומו שלו.
ולגבי אומנות, בכל פעם כשאצבעותיו נעו על פני הדף הריק, הוא ציפה כיצד עפרונו יולד ולומד את דמות.
בקרוב הגיע ההתבגרות. כאשר כל בני הנוער היו נפגשים בלילות שבת כדי להאזין למוזיקה רועשת. באחד הלילות האלה, המועדון לילה החל להתרוקן, לואיס ישב בפינה, עיניו אדומות מאלכוהול. הקירות הססגוניים של רחבת הריקודים מעוטרים בחלון חדש, שמשקף את הרצונות הרדומים שלו. במרכז החלון היתה ילדה, לא יותר משש עשרה,לואיס מתאר כיצד שמלתה התקצרה עם כל תנועה וכיצד הצציתו תחתוניה הלבנים.

לאחר לידת תינוקם המשותף, נאלצו בני הזוג הצעירים לעבור להתגורר בדירה קטנה בפאתי העיר. החלון בדירה החדשה החזיר את העולם האפור, העגום של נעוריו. האופק היה מגובב עם הצלליות של מפעלים, תימרות עשן עולה מארובות.

בביתו החדש, הציורים החלו למלא את כל המגירות, היה פחות ופחות מקום הפנוי בדירה. יום אחד, רישומים וציורים אלו החלו להביא כסף למשפחה ואפשרו להם לעבור למקום חדש. החלון עבורו, למרות הנוף, נשאר השער שיכול להעביר אותו יקומים דמיוניים ואפשר לו לחיות בפנטזיה בזו אחר זו.
לואיס חוזר לעיר ילדותו ובוקר אחד הוא הציץ לתוך חלון, המראה בחדר האמבטיה. שם, הוא גילה גבר מזדקן עם שיער אפור עיגולים שחורים מתחת לעיניים שלו. הוא ארז את חפציו ועבר חוף חם. בשעה שישב שם ורשם על נייר, הוא תפס שאין גבול האופק. זה היה אותו האופק הוא גילה ביום ההולדת השביעית שלו, בו הפסיד לפני שנים כה רבות. פתאום הוא הבין שהוא עומד מול חלון מסיבי של אור שהיה חבוי בפינה נידחת. בפעם הראשונה, הוא ראה את השמים והים . למרות שהוא הסתכל על זה מאות פעמים לפני ומזוויות שונות, הוא מעולם לא ראה אותם באמת.

זו ההזדמנות לברך אותכם ליום נפלא, ושתמיד תצליחו לראות את היופי מחלון ביתכם.

לעוד תמונות של האומן :http://www.dana-mad.ru/gal/painter.php?pID=3

4

קיבלתי סוכריה.

לפני 8 שנים. 11 באפריל 2016 בשעה 20:41

היה לי זמן פנוי (במקרה) ואדומה שמזמינה לחקור, אז קבלו עוד נקודה להעשרה.

הקשר בין השיר של קונסטנטין קוואפי The gods abondon Anthony
ובין השיר של לאונרד התותח Alexandra's leaving

"אלכסנרה עוזבת" הינו שיר נפלא של ליאונרד כהן , הבוסס על הפואמה של קוואפיס "אלוהים מפקיר את אנטוני" וישנו קשר חזק בין 2 יצירות אלו. "אלוהים מפקיר את אנטוני" (The God Abandons Anthony) הוא שיר מאת קונסטנדינוס קוואפיס, שפורסם בשנת 1911. השיר מתייחס לסיפור שכתב פלוטארכוס (46 - 120 לספירה) של איך אנטוני, הנצור באלכסנדריה על ידי אוקטביאן, בפואמה מסופר כיצד אנטוני שמע קולות של מכשירים וקולות של תהלוכה העושה את דרכה ברחובות העיר.אנטוני ננטש ע"י האל הפטרון שלו, בכחוס (דיוניסוס), ושלטונו על אחת הערים החזקות ביותר בעולם (אלכסנדריה שבמצרים) נעלמה. כמובן שמדובר על מרק אנטוניוס שניתן לקרוא עליו בהרחבה.

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A8%D7%A7%D7%95%D7%A1_%D7%90%D7%A0%D7%98%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%A1

קוואפיס כותב...

As one long prepared, and graced with courage,

as is right for you who proved worthy of this kind of city,

go firmly to the window

and listen with deep emotion, but not

with the whining, the pleas of a coward;

listen—your final delectation—to the voices,

to the exquisite music of that strange procession,

and say goodbye to her, to the Alexandria you are losing.

הפואמה מתייחסת אל האומץ של אנטוניוס, הערך שלו כחייל ומנהיג. הפואמה נכתבה ממש על נפילתה של העיר אלכסנדריה ושל מרק אנטוניוס .בעוד והנושא של קוואפיס, סביב אובדן העיר אלכסנדריה, משערים שגרסתו של כהן נבנת סביב אובדן אישה בשם אלכסנדרה.

הקשרים בין השיר של כהן בין השיר המקורי מאוד קרובים. עיר האהובה (אלכסנדריה, מצרים) הופכת לאישה אהובה (אלכסנדרה), כהן מציע את מה שתיאר בתור "נקודת מבט מסוימת על הפסד".

השיר נכתב בשנת 1999 באי יווני. בשיר זה הוא מבקש מאישה שליוותה את השיר בקולה, לשבת ליד הפסנתר שלה, ולדמיין את "מצב הרוח" של מילות השיר. הוא רוצה שהמאזינים יחושו את האובן, את האגרסיות ואת החוסר.

לאונרד, ככותב שירים, רוצה את השירים שלו מושמעים ומובנים, הוא רוצה לקחת את המאזין למסע. "אני מניח שאפשר לקרוא לזה שכנוע. אתה רוצה אותם ( את המאזינים) איתך מההתחלה עד הסוף. "

בנימה אופטימית זו, אאחל שאלכסנדרה שלכם, תמיד תהיה לצידכם.