יש את הרגע הזה, המפחיד, בו אתה מבין שההיפומאניה מסתיימת,
ואז לעיתים מגיעה המחשבה, שאתה בדרך למטה.
שאוטוטו עוד רגע, כל התובנות שלך, הרעיונות שלך, הדברים שחשבת
ושהרגשת ושחווית במהלך התקופה בה היית בהיי, יעלמו לך, ואתה תישאר
בריקנות הזו.
יותר מפחידה המחשבה, שאתה לא "תנחת" נחיתה רכה לתוך תקופה
מבורכת של איזון, אלא תתרסק לתוך דיכאון תהומי.
איני יודע כמה מאלה שכאן היו בדיכאון, לא סתם תקופות דיכדוך,
אלא דיכאון קליני, כזה שיוצאים ממנו אך ורק בעזרת כדורים.
מישהו כאן חווה פעם תקופה בה כולו בחרדות?
בה כל מחשבה שניה שלך מוקפת בשחור, בפחד?
אז כן, אני חושב שאני בדרך למטה, שזה טוב, כי הינה סוף סוף הצלחתי
לאחוז בזנבו של הנמר ולאלף אותו
(למי שלא מבין את הדימוי לנמר - יכול להיזכר כאן : http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=302250&blog_id=65975 )
אבל האם מצפה לי תקופה רגועה או ששוב אני עומד להילחם,
והפעם כדי לצאת מהבור המחשבתי ומהלופים האינסופיים של המחשבות,
שמלאות בחרדות, בפחדים, ובדיכאון תהומי.
לפני 12 שנים. 2 בינואר 2012 בשעה 16:00