דוסטוייבסקי זה לא

החלטתי לכתוב משהו גס. משהו על ציצים, ופטמות, ועל איך בא לי ללקק ככה, ובעיגולים, ובישר, ובנקודות,
אולי משהו על צוואר ארוך לבן, משהו חמוד כזה, אצילי, ואני אספר איך היא גבוהה ויפה, ואיך היא מטה את הראש שלה שמאלה כשהיא מחפשת מה ללבוש בארון המסודר מדי שלה.

אולי אני אכתוב על הקעקוע שיש לה קצת מעל התחת, וכשהילדה הצחורה הזו שוכבת על הבטן במיטה המזוהמת שלי וקוראת ספר, החולצה קצת מתרוממת, וחושף שורה של פרפרים שמרחפים מהארץ הנכספת שמסתתרת מתחת לחצאית הג'ינס הזו, ואיך אני נשכבת עליה, והציצי שלי נמחץ על הגב שלה, והיא עושה כאילו היא לא שמה לב שאני כאן.

אולי אני אכתוב על השקע שנוצר בין הצוואר לכתפיים, ואיך הלשון שלי שחתה בשקע הזה כל כך הרבה פעמים, צריך לעשות את זה ספורט אולימפי.
משהו גס.

אולי על איך שאני חופנת כל ישבן ביד אחת ומפסקת, ומלקקת מהחריץ עד...

ואולי אני אכתוב על האצבעות ועל איך שהיא רוטטת וגומרת ואיך הרגליים הארוכות שלה נסגרות לי על הלחיים והיא לא נותנת לי ללכת וצועקת לי בספרית, "פורבאבור...פור..בא...." ואז היא מותחת את החזה העצום שלה למעלה והוא גולש לכל המקומות,
ואיך היא מלטפת אותי ואומרת לי תודה, כאילו הייתה לי ברירה. וכאילו אני יכולה להגיד לה לא. ושתינו באשליה שיש לי מחשבה עצמאית לידה. (לא)

עזבו אותכם דברים גסים,
בואו נדבר על פוליטיקה