בנות שמנות וכאלו שלא אוהבות את עצמן מסתכלות עליי הרבה. למעשה, הן מסתכלות עליי הרבה יותר ממה שגברים מסתכלים עליי. הן שונאות אותי, אני מרגישה את זה. זו אנרגיה שלילית כבדה, שניתן לחוש אותה באוויר. הן מסתכלות עליי ומתמלאות שנאה,
אליי, אל מה שאני מייצגת,
ובעיקר,
את כל השנאה שיש להן אל עצמן, הן מכוונות אליי. הן מקוות שאני אהיה מטומטמת, הן מסתכלות על החיוך הלבן שלי, על העיניים הכחולות שלי, על הציצים העומדים שלי ועל הישבן המוצק שלי,
ואומרות, טוב,
היא לא כזו יפה, בכלל. בכלל לא כזו יפה. משהו לא בסדר לה באף או בגוף וזה לא פרופורציונאלי כל השלמות הזו. ואולי, אם כן, אז בטח היא טיפשה.
יצאתי מהבית בבגדים יומיומיים, שמלת קיץ שמגיעה עד אמצע הירך שצמודה לכל אורכה בצבע ירוק בהיר, נצמדה אל המותניים והיריכיים שלי, על הבטן השטוחה שלי ומדגישה את הישבן שלי. הוא אחלה, ככה אומרים.
אצל בנות מלאות יש קמטים על השמלה הזו בגלל הגזרה, נחשו כמה מקומטת השמלה שלי?
נעלתי נעלי עקב, כמובן. משהו כמו 8 סנטימטר, ירוקות, צמיד זהוב מסביב לקרסול.
על הכתף התנודד תיק, חיקוי של משהו, לא זוכרת. מותג מפורסם. אף פעם לא הוצאתי כל כך הרבה כסף על בגדים. אני יודעת שזה לא משנה כמה עלה הבגד הוא ייראה טוב עלי, אבל אני בחיים לא אגיד את זה בקול.
המכוערת הזו עם הפראדה האמיתי על הזרוע, גם היא יודעת שהזיוף נראה יותר טוב עליי מאשר האמיתי עליה.
אני לא טיפשה, לצערן, ואני גם לא משועבדת לפני השטח. כל החברים האחרונים שלי היו מכוערים. מכוערים וחכמים, אבל לא חכמים יותר ממני.
בשנייה שאני פותחת את הפה, יודעים שאני לא טיפשה. אני מנסחת את המשפטים שלי בזהירות, ואומרת אותן בטון אצילי. הקול שלי, גם הוא יפה. נעים. מצלצל טוב בכל האוזניים שאני מכירה.
אני מהבנות האלה שילדים חנונים מנסים להכין להן את השיעורים,
אם הייתי בתיכון אמריקאי הייתי מעודדת, אבל רק כי אני אוהבת לרקוד ולא בשביל המעמד,
הייתי מסתובבת בחצאית הקצרה שלי והחולצה הקצרה שלי במבט חולמני ומשאירה אחריי שובל של ריר גברי מלא טטוסטורון מתבגר,
אני מהבנות האלה שבצבא היו צריכות רק לחייך כדי לקבל ג',
מהבנות האלה שתמיד יתנו להן לעקוף בתור, תמיד יכניסו אותן למועדון, תמיד יצחקו מהבדיחות שלי,
ותמיד יסלחו לי על הכל. ליופי סולחים על הכל, ולמרות כל אלה
אני מרגישה צורך שיכעסו עליי כל הזמן. שיתנו לי תוקף ואישורים.
אני כל כך רוצה
פגמים.
למד,
נעים להכיר.
לפני 12 שנים. 27 במאי 2012 בשעה 22:14
