סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

דוסטוייבסקי זה לא

"חשבתי שאתה לא מאמין באלוהים"
"אני באמת לא מאמין בו, אבל הוא התעקש שאני המשיח, אז לא רציתי להתווכח איתו"
"למה?"
"אתה היית מרגיש בנוח להתווכח עם אלוהים?"
"אבל אתה הרי במילא לא מאמין בו"
"נכון, ובכל זאת לא הייתי רוצה להרגיז אותו"
"אתה מתחיל להרגיז אותי"
"אתה אלוהים?"
"אני? לא"
"אז מה אכפת לי להרגיז אותך?"
לפני 12 שנים. 2 ביוני 2012 בשעה 22:45

הוא לא רצה לעשות לי את כל מה שהוא עשה לי אבל הוא עשה בכל זאת. הידיים שלו כיווצו את השדיים שלי ואני ראיתי מה הוא חושב.
שמעתי את מה שהוא אומר, וראיתי את מה שהוא חושב. ראיתי בעיני רוחי את ייסורי המצפון שלו תופסים צורה, מלפפים את זרועתיהם סביב צווארו, נשימתו הלכה והפכה כבדה מרגע לרגע.
הוא עצר רגע והסתובב,
הוא מלמל משהו,
שמע ישראל אדוניי אלוהינו אדוניי אחד,
הוא הוריד את טבעת הנישואין שלו והניח אותה על השידה, הוריד את חולצתו בתנועה חלקה ואז שלף מעליו את הציצית ובחזה חשוף הוא קיבל אותה בעדינות, מעליה הניח את הכיפה שהוריד מהראש באיטיות אין קץ,
ברוך שם מלכותו לעולם ועד,
הוריד את מכנסיו השחורים ואת התחתונים. הוא הסתכל על זקפתו במבט מלא בוז, הסיט את מבטו ממנה והסתכל עליי. שכבתי על המיטה חשופת חזה, שיחקתי ביד אחת בפטמתי המתקשה, ואז ליטפתי את בטני, חייכתי אליו חיוך לבן מלא שיניים, "אתה בא?"
ואהבת את אדוני אלוהייך בכל לבבך בכל נפשך ובכל מאודך,
הוא לא ענה לי, "אדוני?" אני שואלת, הוא מטיל בי מבט זועם חמור סבל וביטל את דבריי,
הוא התיישב על סף המיטה והוריד את גרביו, גלגל אותם אחד אל השנייה והניח אותם על השידה גם הם. כבר לא נשאר מקום. לא נשאר מקום פה למה שהוא היה לפני שנכנס אל החדר.
והיה אם שמע תשמעו אל מצוותי אשר אנוכי מצוה אתכם היום לאהבה את ה' אלוהיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפכשכם,
ליטפתי בציפורניי את הגב שלו, בעדינות, עור הברווז לא איחר להגיע. נקודות קטנות ושיערו סמר, הוא חייך. לאט לאט סדקתי את מעטה העולם החיצון, וכל ליטוף ברא קצת מחדש את האדון שלי. החדש.
הוא הוציא את מכשיר הטלפון שלו מהמכנסיים, "תראי," הוא אומר, מכוון אליי את המכשיר, "איזה יפה, לא יודע ממי קיבל את זה, בטוח לא מאמא שלה",
על הצג עמדה ילדה אפרוחית כבת 7. היא חייכה, מחובקת עם נערה קצת יותר גדולה ממנה, כנראה אחותה הגדולה. או חברה שלה.
"תעיף את החרא הזה מהפנים שלי", הוא צוחק. מכבה את הטלפון. התמונה נעלמת. מחזיר את המכשיר.
השמרו לכם פן יפתה לבבכים וסרתם ועבדתם אלוהים אחרים והשתחויתם להם,
הוא נעמד ומסתכלת במראה, מותח את גופו. הוא מדבר קצת על יומו, על אשתו. המילים שלו ריקות בעיניי. לא אומרות לי כלום.
קליפה. גם הוא, גם אני. שנינו, ערימה של שאריות.
שמע ישראל אדוני אלוהינו אדוני אחד,
הוא צוחק, זונה, מוכנה או לא, הנה אני מגיע,
ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד,
לו יש את הטקסים שלו,
ולי יש את הטקסים שלי.


Honeyfinger​(אחרת) - אהבתי... מאוד
לפני 12 שנים
Hussy - מעולה!
לפני 12 שנים
Aurora Borealis​(אחרת) - החלטתי שאני שוב אוהבת אותך.
לפני 12 שנים
Hussy - "אהבה שתלויה בדבר, בטל דבר בטלה אהבה, ושאינה תלויה בדבר, אינה בטלה לעולם" (מסכת אבות פרק ה')
לפני 12 שנים
Aurora Borealis​(אחרת) - למד,
אהבתי אינה תלויה בדבר.
כן יש לחשוב כך שכן התנהגותי רמזה תועבה שכזו, אך בלבי ישנה אהבה טהורה. צחורה. צלולה.
כמו סם בהיר ונקי שחודר את הורידים במהירות האור ומטשטש את כל שהיה כאן מקודם.

אהבתי לא נסוגה לעולם.
לעתים רק שמה עליה פחד, ולכן היא נסתרת מן העין.
לפני 12 שנים
FOR GOOD - רורי הכשרונית - ובכן, קראתי כפי שביקשת.
ראשית, כפי שכבר אמרתי לך, את כנראה הסטרייטית היחידה בישראל כרגע שנמצאת בארון, ומתביישת במשיכתה העזה לזכר, ולכן מפברקת נטיות לסביות...
שנית, הרעיון הרמוז בסיפורך, שהערצה וסגידה וכו', על המישור המיני, הם בגידה בברית-האהבה עם ה' ואפילו נחשבת עבודת אלילים וכד' - הוא רעיון עתיק-יומין שככל הנראה אין אדם מאמין אחד שלא יסמוך עליו את ידיו.
ואשר על כן - הבחירה בידיך:
האם לחיות את חייך מתוך מאבק איתנים, שכנראה תפסידי בו, ביצרייך, או להיכנע לו מעת לעת....

ולסיכום - את עוד לא צמצמת את הפער בינך לבין דוסטוייבסקי. אבל זה עוד יקרה.

* שרשרתי את התגובה גם לל' ההומופובית, כי גם היא בורכה בכשרון גולמי.
לפני 12 שנים
SDKLF4334 - תענוד!
מדהים שזה מגיע מבחורה בת 18.... כל יום אני מופתע מחדש
לפני 12 שנים
Under The Skin - יש טקסטים שאת כל-כך טובה בהם שבא לי לבכות.
לפני 11 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י