היה היה פעם בממלכה רחוקה מאוד, או לפחות, שעה וחמש דק' נסיעה ברכבת ממדינת ת"א, מלצרית רעננה כבת 20 בשם נריה, עליה שב ונסוב סיפורנו.
שבו יקרים, השכילו והקשיבו, איך נריה, נערה רכה בשנים, תמימה ובתולה (באוזן) פילסה את דרכה בעולם הבדס"מ שאותו היא מכירה משכבר הימים.
לא עברו עליה חיים קלים, על נריה היקרה. אמה הייתה מכשפה מן ארץ נידחת ופרימיטיבית, מרוקולנד, ואביה היה איש קר ואכזר שאין אהבה בלבו להעניק,
ואין קיבולת בלבו לקחת. כפי שניתן לתאר, החיים בצל שניהם היו מעיקים ומסרסים. החופש הטמון בנשמתה של נריה, דוכא שוב ושוב בידי העריצים האכזריים שהטילו וטו על מסלול חייה, ונריה נותרה לאנחות, בוהה בחלון בשעות הבוקר המוקדמות ומהרהרת לאן יוכלו החיים לקחתה, במידה והיו הדברים קצת אחרים.
למרות כל אלו, הצליחה לשמור נריה על חזות מצודדת, חיוך מאוזן לאוזן וגישה חיובית. נריה השתדלה להקרין אור וחיוביות לכל מקום אשר הלכה, (ביננו, לא הלכה להרבה מקומות). אך לא הכל רע בחייה של נריה, שכן הייתה מאוהבת במחזיק מפתחות תימני, כעור-תואר ודל אינטיליגנציה, ושמו בישראל, ששבכר ישעיהו.
סיפור אהבה גדול היה בין השניים. אל תטעו, כן, לא היה מבורך הנער אשר היה מבוגר מנריה בשנים מספר וכן סיפק חסכים פרוידיאנים קסומים כאלו ואחרים, אך אהבה הייתה.
נריה הייתה מביטה בו בעיניים מלאות תשוקה כל ערב לפני מיטתה, (וזו הייתה נעלמת עם התאורה המאירה שהביאו איתן שעות הבוקר המוקדמות), המיניות שלהם הייתה מלאת תכנים ומגוונת, היה מטייל בגופה בשדות של וניל, נישק את עורפה ולחש לה דברי מתיקות באוזנה. אהב אותה מאוד, וכך דאג שיתוודע לה.
אך בלבה של נריה, תשוקות שונות שכנו. אין הוא יודע שכאשר הוא מלטף את קימורי גופה בעדינות אין קץ, יש באיבר המין שלה רטיבות שנושאת תפילה שקטה שיהיה קץ לעדינות. שייקח התימני הארור את גבריותו בידיו, ויטיח בה את זעמו, שוב ושוב. עינייה מתלחלחות במחשבה על אגנו נלחץ אל ישבה בעוד היא מיבבת אל הכרית, ובמקום ללטף את שיערה יהיה מרוצה ויהנה מסבלה.
אך במציאות, גומר ששבכר ונשכב לידה ער לשתי שניות שלמות לפני שנוחת אל שלווה מסופקת ואופורית, שמאפיינית את הונילה המשעממת חסרת הדאגות, השאיפות והיצירתיות. ושוב, גמרה בלבה (וזהו ללא ספק היה המקום היחיד בו גמרה) שכמו שיש לדעת היטב כאן בכלוב, לעיתים אהבה אינה מספיקה.
בעוד ישן מר ישעיהו היקר לצדה, ומשחרר נחירות לא-חינניות-בעליל, שבה ומהרהרת נריה היקרה בפנטזיות על גבר חסון וחזק שבין רגליו איבר מכובד אשר מוכן להצליף ולהשפיל, לכל דורשת, הפכה ונגעה וליטפה ודמיינה עד ששקעה לשינה עמוקה. של שעה.
שעון המעורר מיהר לצלצל ולהלום בשנתה עד שהתנפצה והכריחה את נריה להתעורר אל עוד יום עבודה ארוך ומפרך של פלירטוטים חפים מכוונה על מנת להרוויח את לחמה שכן שואפת לצמצם את שליטתם העריצה של אבא ואמא מרוקו.
שטפה את עורה הלבן באמבטיה המוזנחת שיהיה עליה לנקות שכן יכלאוה העריצים במרתף בלי דבר מלבד מים וחרדל. נריה מאוד לא אוהבת חרדל.
ענדה עליה את היפה בחיוכה וטופפה על עקביה הזולים ב50 ש"ח מטו-גו, אלה שליד הקופה אל מקום עבודתה המוערך.
יום ארוך של מגשים עבר עליה, ובין הרגליים של נריה. מדבר.
כך נקברה ערוותה המרנינה עמוסת ההורמונים בדאגות היום-יום של חיה המכבידים. היכן, היכן הדום הקשוח שיציל את נריה?
המשך יבוא.
לפני 12 שנים. 11 ביוני 2012 בשעה 2:55
