לפני 12 שנים. יום שלישי, 30 ביולי 2013 בשעה 15:18
ברגעים כמו אלה שאני מבינה דברים, בדרך שהם נוחתים עלי מגבוה בלי אזהרה, אני נשארת דרוכה הרבה אחרי המכה. מחכה, אני מחכה לאיזה סימן שיגיד לי שאני בשוך הסערה. שזה בסדר, שאני יכולה להתרווח במושבי ולנשום עמוק כי זה נגמר וזה מאחורי. הבנתי. הבנתי שאני אני.
מה לימודי רפואה עכשיו?
יום מוזר.
אני אשחיז את השיניים ואגלח את השיער, אבל את השיריון אי אפשר להשיג כי זה לצבים מלידה בלבד. ואין במידה שלי.
צריכה מישהו שירצה אותי ככה, כולל הכל
עם הכל,
בלי כלום
שמנה, מכוערת, דרמטית,
שירצה אותי ככה
ומי בכלל דיבר על אהבה?