בסיוטים שלי אני מרגישה את הסריג האדום ההוא שלבשת כנגד העור שלי. את הצליל של כפתור הג'ינס יוצא ממקומו. המכונית המחורבנת שלך חונה בחניון של יערות הכרמל מול האוניברסיטה. חשבתי באותו הרגע על הספר הזה שקראתי, נראה לי שלראשונה פתחתי את קאמי בהוצאה קצת ישנה, והיה חסר לו עמוד אחד באמצע, זה מה שמצאתי בספריה של החטיבה. היה קר, אמצע דצמבר. לבשתי ג'ינס קרוע בברך וקפוצ'ון. הורדתי אותו כי נהיה חם. הזין שלך התחכך בתחתונים שלי.
לא חוטיני, גם לא ידעתי מה זה. הבליטה שלך נגעה בדגדגן שלי. התנשמתי. העונג הזה היה זר לי. נישקת אותי. אתה אוהב אותי. בעיניים שלך יש לנו עתיד. אנחנו נתחתן, אתה אומר לי. נתעורר כל בוקר, ונלך לישון כל לילה ונתחתן. אתה נוגע באצבע האמצעית שלך, איפה שלימים תהיה טבעת נישואין למישהי אחרת, ואומר, אנחנו נתחתן. בעין הסערה ריצדו האישונים שלך, כמו מחפשים תרמילאים בטיול בדרום אמריקה, מסיט ערבות של צמחים רעילים, מחפש לראות מפל, משהו יפה לצלם ולהראות להורים. מתחת לכל השכבות שנהנת לקלף ציפית למצוא משהו פוטוגני שנעים לעכל. לעסתי את עצמי למימדים נוחים, כדי שתאהב אותי. ואהבת.
הייתי בתולה. דרך עיניים רעבות, הזיכרון המפוכח בוער לי בין הרגליים. פתאום אני מרגישה את החוסר בקרום הבתולין, אני פרוצה אל העולם. העולם פרץ אלי. גברים, נשים, התדפקו על דלתותיי. נשקו על שדיי. אחזו במותניי. כשזיין אותי בתחת גבר שמבוגר ממך בכמה עשורים, חשבתי עלייך. זה כבר שנה אחרי הפעם האחרונה שדיברנו.
אני מתעוררת שטופת זיעה כשאני חולמת עלייך. בראש שלי אתה יצור מיתולוגי. עוף חול שמתרומם מתוך האפר, ההריסות של מה שהייתי איתך. ובעודי מעבירה אצבעות חוששות אל תוך בליל תוכן המאפרה, הוא נצמד לחריצים הקטנים שבעור שלי, נמרח בדרמטיות אפורה ולא מתנקה בקלות. אני מריחה הבזקי זכרונות. ריח הים בבת גלים כשישבנו על הסירה ההיא ונתת לי את השרשרת המכוערת הזו שקרעתי מהצואר שלי כשנפרדנו, הטעם של הזרע שלך בגרון שלי, הריח של המדים שלך אחרי גיהוץ, הכתמים השחורים שעל הידיים שלך, הצורה המצחיקה של האוזניים שלך, הדמעות בגרון שלי, היסורים המתמידים שאחזו אותי שמא תעזוב. חלקיקים ואז זה נעלם.
אני מתכופפת כי אני מחכה למכה שעוד תבוא.
אני חושבת עליך כשאני מתעוררת. הבטן המשובצת שלך, השכמות הכהות שלך מבריקות כנגד הסדין, נוצצים באור הראשון של הבוקר. אני מנשקת אותך בגב. גוף כמו פסל. רציתי לשים אותך על תליון, ללכת איתך על הצוואר שלי. אתה מסתכל עלי לפני שהולך, העיניים השחורות שלך מלטפות אותי, מנקות אותי פעם אחת אחרונה. אני מתנת האל לאנושות. אתה מתיישב לידי ומנשק אותי בצואר. אני אוהב אותך, איך אני שונא ללכת. אני רוצה להשאר כאן, במיטה הזו איתך.
מה שהולך לקרות עכשיו זה שאתה תמשיך בחיים שלך. אשתך תכין לך משהו לאכול. היא מוכשרת. נקיה, מסודרת, מאורגנת, מפוקסת. היא תעשה לך שניים שלושה ילדים, אתם תגורו בקרבת מקום לבסיס. גם היא שירתה שם. היא הצביעה ליכוד.
אכתוב עליך, הזיכרון הפואטי שלי ליסורים. ואני אחזור להתעמק בך. כמובן, בשביל מה היית קיים
