לפני 11 שנים. 9 בנובמבר 2013 בשעה 21:35
מעדיפה להיות אומללה מלכתוב מאשר מאושרת במחסום יצירתי. האושר הוא זמני והמילים מעולם עוד לא בגדו בי. הספרים עוד לא הפנו לי גב בלילה, עוד לא כיבו את הסיגריה שרציתי על העור בתוך מאפרה במין מבט מזועזע. עוד לא פסקו המילים כנגדי במשפט שדה אכזרי בהול של איזו מסעדה באיזו עיר באיזה מתחם באיזה יציאה באיזה ערב באיזה חושך. עוד לא.
ויום אחד גם הם ינטשו. והמאבק עם הכתיבה יפסק.
