שנים על גבי שנים שאני קורא פה קטעי כתיבה מבוזרים ברגעים אקראיים.
מכירות את הרגע הזה שאיזה כותרת תופסת אתכן? אחח הקסם שחבוי מאחוריי כותרת...את מקליקה, ולעיתים מחוייכת ולעיתים מוטרדת.
אבל אלה רגעים, לא ככה אני קורא, ככה, לתחושתי, אני אורח לרגע.
כשאת מעניינת אותי, אני אתחיל בפרופיל, אקרא שוב ושוב את המילים אותן את בחרת לכתוב במקום האינטימי שמתחיל ב"מי אני" ונגמר איך שאת רוצה.
אבל בלוג? בלוג זה שונה, מאוד. (גם מגזין, אך לא לעכשיו)
אם את מעניינת אותי, אז לרוב אקרא את שני העמודים הראשונים, אבל אז... אקליק על הארכיון, ושם אני פורח ומתחיל לקרוא כותרות, מנסה לקרוא ולהבין דברים דרך הכותרות והזמנים, לפעמים מבין יותר ולפעמים לא מבין כלום, אבל לרוב מרותק.
לאט לאט מתחיל לקרוא, נכנס קטע אחר קטע, לא תמיד עם היגיון או סדר ספציפי, פשוט מנסה לקרוא ולהבין, והבנתי שלעבור קטעים נפרדים ולהעמיק בהם, קוסם לי יותר מגלילת עמודים. (תודה כלובי על הארכיון הזה).
לא פעם היה מרגש נורא לקרוא על השינויים ועל כל מה שבחרתן לשתף מאותן תקופות, רחוקות או קרובות. בין אם בצורה שטחית או עם המילים החשופות והעמוקות ביותר, כאלה שמרגישים שהגיעו מהמקום האינטימי ביותר.
ואני יודע, כמה נוח לעצור בעמוד הראשון. ואני יודע, כמה לא נעים לסמן "אהבתי" לפוסט ישן נורא לבטח בעולם בו יש פרשנות מאוד מוזרה לפרגון. אבל התחשק לי לשתף ש...
ככה אני קורא אתכן.
