אחרי 3 שנים שלא כתבתי כלום, שדיי התרחקתי מהכל, נעלמתי בעבודה, בקשרים פחות מוצלחים (קשה למצוא מה שאני צריך ״בחוץ״), באפרוריות של החיים, שלא היה לי מנוי כי גם פה לא מצאתי מה שחפצה נפשי (אני לא מדבר על קשר, הרגשתי שהפורמט משתנה לנו מקהילה קטנה למשהו אחר שבמקום שאני הייתי אז פחות התאים לי) עם כוונה ברורה בעקבות כל מה שהיה פה בשנים האחרונות לעזוב הכל ולברוח מארץ הסיכסוכים הפנימיים והריב התמידי , גם אותי הפתיע אותי ה-7.10 כמו את כולם.
כמו רבים אחרים לא יכולתי לשבת בבית כשהתחילו להגיע התמונות הנוראיות ולקחתי את הנשק האישי ואת הגיפ ונסעתי לעזור בדרום במה שיכולתי, התדבתי למשך שבועיים על אזרחי עד שהחזירו אותי לשירות פעיל וזה היה השינוי הגדול הראשון שהתחולל בי. לחזור לעשות מילואים אחרי הרבה שנים ולתרום ולהלחם על מה שחשוב באמת , על החיים עצמם ועל הקיום של העם היהודי במקום היחיד שהוא שלו, הוא דבר שמשנה את התודעה, לפחות אצלי.
הכאוס בימים הראשונים, המראות, הריחות, הם משהו שישאר איתי לתמיד אבל מצד שני זה גם שינה בי משהו שאחרי 3 חודשים מילואים ולפני שיקפיצו אותנו שוב (מי יודע איך דברים יתפתחו בשבועות ובחודשים הקרובים בגזרות השונות) החלטתי לעשות שינויים מבורכים בחיים שהיו צריכים לקרות כנראה מזמן. והנה אני שוב פה, עם מנוי וכותב, ומשתף וזאת כבר התחלה לחזור לחיים.
אז השינויים הם גדולים. עוזב את הייטק ומתכנן לעבור למשהו יותר ארצי, עם שמש, אדמה, אולי ים, הכל פתוח והרבה רעיונות נשרדים למוח ולאויר. אבל זה יהיה בטוח משהו חשוב עם משמעות ומהות ולא לשבת במשרד ולעשות כסף ולמות לאט לאט מבפנים. החיים בהחלט קצרים מידי וחובה לנצל אותם ולהנות מהיום יום וממה שיש, כי לא ניתן לדעת מה יהיה מחר.
יש לי המון תובנות, המון מחשבות, רצונות, ושמחה גדולה לדרך החדשה. בין אם זה יהיה בארץ בתרומה במלחמה שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להפסיד בה, או אחרי שכל המלחמה תגמר ונביא ביחד את המדינה למקום של חזרה לדרך של בטחון ושגשוג לדורות הבאים אולי בכל זאת לממש את החלום לקנות יאכטה ולהסתובב בעולם ואני עדיין מקווה להתקל באותה אחת שתהיה בדיוק מה שאני צריך ושאני אהיה בדיוק מי שהיא כל כך כמהה להיות שלו. שתקבל אותי כמו שאני עם כל הדברים הטובים והשגעונות שלי. שתרצה אותי ולא כל ״אדון״ רק בשביל.... שתרצה להיות נאהבת, ונשלטת, בת זוג וכלבה, מתרפקת ומתפנקת ולמטה ומבצעת, הכי נאהבת והכי למטה (אין לי הרבה דרישות, אני יודע חחח)
בכל מקרה, זה יהיה תוצר לוואי אולי של העבודה שאני חוזר להיות מי שאני צריך להיות, ומי שהייתי בעבר. בהחלטת לא המהות והמטרה בלחזור לפה, אבל כן צורך ורצון.
אז לכל החברים הישנים שנעלמתי להם וכל החדשים שעוד לא הכרנו. אוהב את כולם ותשמרו על עצמכם ותחיו את החיים כמה שאתם רק יכולים, אי אפשר לדעת מה יהיה מחר. תגשימו את עצמכם כל יום, אל תוותרו על מי שאתם גם אם קשה, מפחיד, או לא יודעים איך לעשות את הצעד לכיוון. תמיד יש פתרון ורק צריכים את האומץ לוותר על הנוחות שנכנסים אליה ולעשות את הדברים שמגדירים אתכם, משמחים אתכם, גורמים לכם להגשים את עצמכם ולא לשקוע באפרוריות של החיים כי זה הכי קל.
זהו, קצת גיבוב של דברים לא מסודרים שהיו לי בראש בשבועות האחרונים ובא לי לזרוק לאוויר ולשתף.. מעניין כמה הגיעו לקרוא עד לפה חחח
