|
|
|
מקלחת צהובה.
הרבה יותר ממה שמכירים.
שמעתי כל כך הרבה פעמים את הבקשה למקלחת צהובה..ואף פעם לא הבנתי מהיכן מגיעה ההתלהבות, הצורך, מה מיוחד בזה בכלל?!
בסוף די נמאס לי.
בבקשה!
קניתי לך צבע, ומברשות, לכי לצבוע את המקלחת.
תעירי אותי כשסיימת, לא לפני 11:00, וקפה כמו שאני אוהב.
משוגעות 😎
כן כן..השיר שלי.
יום אחד גם תקשיבו למילים.
ותודה לג'קסון על הביקור, החוויה וכמובן על השיר.
אז מה בעצם אני רוצה ממך?
תתפשטי.
הכל.
תאספי את השיער לאחור.
לא.
לא רוצה לזיין אותך היום..המוח שלי רוצה משהו אחר. כל כך אחר שהצייתנות שלך תרצה להלחם בו בכל הכוח.
אני רוצה לשבת על הכורסא.
עירום.
תכרעי והניחי ראשך על ירכי.
אל תגעי במאומה.
אסור.
בשיעור הסימנים, שתי אצבעות צמודות בתנועות מזמינות אומרות שתאונני מולי.
לא, כלבה.
בלי ידיים.
קומי ומקמי את הכוס הטובע שלך על רגלי.
תתחילי לנוע.
קרבי את הפטמות שלך לפי.
הייחום שלך יעבור דרך כל תא בעורך, עד נשימתי.
תתחככי, זונה קטנה, מראה הזין שלי מילימטרים ממך יגרום לך להוציא גניחות של אי שביעות רצון, היית מעדיפה אותו באחד החורים שלך.
לא היום.
בא לי כך.
ואת?
רכוש.
תבצעי בדיוק את רצוני.
המשיכי להתחכך, מותירה את מיצייך על רגלי.
אינך מוגבלת בזמן ומקום, תגמרי כשזה יבוא.
פעם.
פעמיים.
שלוש.
"חתיכת בן זונה.."
כן..יודע.
השטן בכה כשנולדתי.
תגמרי, כלבה.
כעת.
לקקי הכל.
קומי להכין לי קפה.
את התחת שלך אבעל אחר כך.
כשיבוא לי.
ואת מתה על זה.
ריח של מדים באויר.
אחד הזכרונות שלא מרפים בשעות הלילה השקטות טמון בריח המדים הכבד.
ולמרות שלמעט מדי א', מחזה נדיר לכשעצמו, מעולם לא לבשתי משהו סטנדרטי באותם ימים.. ועדיין, תמיד היה הריח.
לאורך השנים, תמיד, בכניסה לבית, בארון המעילים, שכב הקיטבג קרב, הבגדים, הציוד היעודי, בכספת מאחורי הדופן הכפולה, ניצב מה שצריך להיות נעול.
פעם בשבועיים, פריסה, ניקוי, קיפול, שימון, פריקה, טעינה וחוזר חלילה.. עד שהגיע הרגע של המערכת להודות ולשחרר.
חלפו מאז שנים.
והלילה, סרט בחצי עין, מונולוג קצר בהתחלה, שורות בודדות בסיום.. והריח.
"מה מצפה עכשיו לחייל
שליבו נתלש מקירבו?
כשמפלצת הקרב נועצת טפריה
והנשמה מפליגה לפסק זמן ניצחי
המחיר האכזר של ההשרדות
היא הזיקנה.
לאן הולך אדם ללא משימה,
כשזעקות הקרב מפסיקות להשמע
והאמיצים של אז קבורים כולם?
המלחמה החדשה של הלוחם היא התשה.
איזו תקווה יוקיר הלוחם הלאה?
לשרוד קרב חדש, או למות?
אחי, כשאתה מרים את המגן שלך,
כך גם אני.
כשאתה מסתער על האויב,
כך גם אני.
ואם המוות מחכה לנו בשובנו הביתה
תנו לי למות בחיוך לצידכם..
כי אנחנו משפחה."
( דקלן מק'רגור)
זר לא יבין.
"אני אוהבת את הכאב שלך."
לכאורה משפט בעל משמעות אחת, כזו שמספרת שתאוותה לכאב מידיי גדולה עד למילה אהבה.
מילה מסובכת בפני עצמה.
שמעתי את המשפט הזה בווריאציות שונות לאורך השנים, תיקתוק אורלוגין עתיק ומאובק שכמוני.. שמעתי שוב ושוב את הכמיהה.
ופעם אחת, לאחר לילה כבד של מרלו אדום, שהחל בבקבוק ראשון ועבר לשני, שום דבר שמחובר לשוט, לאזיק, לדילדו של חצי מטר, לילה של בגדים ועירום מלא, נתתי לכאביי במה.
הכל נשפך ממני, דם של אחים, תלוליות עפר טריות, אבנים קרות ובוהקות עם כיתוב שקוע בשחור, ליטוף צלקות שעל גופי, דמעות כבדות ורותחות, אח שנשאר צעיר לנצח, נשמה מרוסקת..
הסשן הקשוח בחיי.
שלי.
והיום, כשראיתי את האב השכול בוכה ליד קבר בנו לאחר שביזו את זכרו..
הכל חזר בבת אחת.
ובאותו לילה היא שתקה.
ובאותו לילה היא היתה משותקת מעוצמת הרגע.
ובאותו לילה היא פשטה חולצתה והצמידה את ראשי לשדיה הבוערים.
ובאותו לילה,
היא שמרה עלי, שלא אאבד את שארית האנושיות, המעט שעוד נותרה בי.
באותו לילה אדום..
יפה מאד, כיתה של גאונים..
תשומת הלב נפלה בשבי.
וכעת ברצינות,
מעבר לכל ה"ברכות" שחוטף..
(שומעים את הקללות בלב!)
תמיד, אבל תמיד, לברר איתי כשמישהו מספר לכן ביצ'ס, שהוא מכיר/עבד/לחם/ נחת על הירח עם Body קשישא.
ת מ י ד.
יותר מדי פעמים מגיעים אלי סיפורימפו, כאלה שלא היו ולא נבראו.
השיר לא קשור.
ניתן להגיש תלונה, יום כן ויום לא.
היום לא.
שבוע משובח שיהיה.
ו'זדיינו.
בכל מקרה.
תרכבי.
החיים הם סוס פרא, אף אחד מאיתנו לא באמת ישרוד אותם ( חלק מהמשפט הוא ציטוט של אנתוני הופקינס..)
ואת.
שוכבת בלילות על מיטה ספוגה בנוזלייך, עוצמת עיניים ומייחלת לזה שיקח מהמונח לפניו, לא ישאל, ימלא בך את הצורך הפרימיטיבי להלקח, בכוח, להחדר בכל חור שסופק לך על ידי אלי הבדסמ, לשייט בגלים של וואלהלה האגדית.
את מתעוררת, מזיעה מחלום לח.
עוד לילה פרוע של רכיבה.
הבוקר את יודעת-
פרש אמיתי אוהב את הסוסה שלו חזקה, פרועה.
כזו שיודעת להרכב.
גם כזו שיודעת לעצור.
להוראתו.
תרימי את התחת.
עכשיו.
חצות וקצת.
הימים האחרונים דומים לעיון בספר עבה, עתיק.
חשבתן שאתן מקבלות דיק-פיק'ס ומותר לכן להתלונן, כלבות?..
מתוך צבר ההודעות הקצרצר (בכל זאת, תבונה וידע פחות מענינים מחריץ מציץ, שדיים), מדי פעם אני זוכה להודעה מרעננת.
הלפני אחרונה אפילו לקחה אותי לשיח.
נו..שיחה.. עשר דקות אנרופולוגיות העוסקות בכמה וניל מסתובב כאן, באיזו קלות אפשר לגלות עם מי ומה יש לך עסק, וגודל הזין.
שם נשברתי.
עניתי שצריך את "האבל" (טלסקופ ענק לצפיה בכוכבים..) כדי לראות אותו.
הדמעות זלגו ממני בצער גדול כמובן, הפיספסתי מושלמת רק בגלל שאיני מתהדר ב-54 ס"מ ???
נו..
לא ממש דמעות של צער, יותר של צחוק מתגלגל שהמסך לא מכיל.
לקח לי זמן להתאושש, לחזור לשפיות רעיונית, כזו שמזכירה לי מה ומי שאני, אמונתי, דרכי, מהויות בדסמ וכמה נמוך השיח היה.
כעת זמן המחילה לרדידות.
שאלי הבדסמ יעניקו לה בריאות ואריכות ימים,
הצלחה ומקל מטאטא לרכב עליו.
או שפשוט תמצא אחד בחנות..
.made in china
ואת, מהפוסט האחר, אני אמתין.
שבוע טוב, בדסמים ומתחזים-
תהיו טובים.
החיים הם לא מה שאת מתכננת.
החיים הם צבר החלטות שאת התוצאות שלהן, קיבלת בבוקר מול המראה.
מודה שקורא בעצב את שנכתב..
מגיע לך הרבה יותר.
בעצם, הרבה זה קצת.
מגיע לך עולם שלם.
את לא צריכה להפצע
את לא אמורה לכאוב מהסיבות הלא נכונות
את לא אמורה לסבול, רק כי חלל אחד שלך התמלא בזמן ששאר החללים נותרו ריקים, לא מחוללים כמו שאת אוהבת.
יש לזה תמיד מחיר..
לכל דבר יש חשבונית והבוס האמיתי הוא מס הכנסה, השולט הגדול.
בעולם הקטן שיצרת, או לפחות רצית ליצור, הפכת את השולט הגדול לזה שמכתיב את חייך.
בעולם הקטן שנוצר, משהו הפך למובן מאליו.
כאן החל המדרון התלול, החלקלק, תהום עמוקה.
הגמד של הענקים זעק:
"במו ידיה הרסה הכל!
ולפיכך, ארמונך יפול,
את תישארי חסרת כל.
תתחילי לזחול.."
במסע חיי למדתי ואף לימדתי, שבני אנוש אינם חפים מטעויות.
כמעט כל טעות ניתנת להכלה ומחילה ועדיין..
שני דברים אי אפשר להחזיר-
כדור שנורה ומילה שיצאה.
הדרך חזרה, אם תמצאי אותה בכלל, תהיה כואבת ואכזרית.
..Ho.. Life
הכל באחוזים.
45% לקרוע ממך את בגדייך.
12% לאזוק אותך פעורה עם תחת מורם.
18% להקשיב לגניחות שלך.
5% לשמן את חור התחת שלך.
30% לשמוע אותך מתחננת לבעילה.
199% להזריע אותך.
1% לנוח.
לפני הסיבוב השני.
זה תמיד יהיה קשה.
להודות.
למה בדיוק את מתגעגעת?
לאיזה חלק מהכל, את חשה נחשול של צורך?
איזה מהרגעים הופך אותך לשלולית קטנה?
Mind Games
את משחקת בצעד קדימה ושניים לאחור,
מופיעה
נעלמת
זורקת משפטים ונבהלת שמא אמרת משהו שיקח אותי רחוק, רחוק ממה שאת באמת מסוגלת..
ואז את משפילה מבט.
ואז את לוחשת, מבקשת את הקיין.
מביט עם קצוות של אכזבה בעיניים, לא כך למדת לבקש, לא כך תקבלי את מבוקשך.
חשבי מסלול מחדש.
היעד ישאר.
באותו מקום.
ונכון שלא קשור אבל..
אי אפשר באפלייה בבית הזה.
אז זה ג'ואי, זללן גדול, מפונק, נסיך הבית.
נחש צמיד יפיוף.
נחש Vs דרקון
לא באמת כוחות
הוא חונק יותר 😎
