|
|
|
שוגה בום בום.
דרקונים.
אמת או בדיה?
עשרות מיתולוגיות מתארות את היצור האלמותי הזה, מאות סרטים בנושא, התיאורים בכתובים ובאיורים כמעט זהים ועד היום לא מצאו אחד.
האם חוסר היכולת האנושית לראות את היצור מצביעה על אי קיומו או רק על המגבלה המונחת על בני האדם?
הגיג של אמצע לילה.
-כמה פעמים ראית חתולי רחוב?
-אלפי פעמים.
-כמה פעמים נחת דרקון לידך?
-אף פעם..
כשינחת אחד, החזיקי בו חזק.
חאליסי.
לילות לבנים.
אני לא מתנצל.
זה אני וככה זה.
שונא להטוטים.
אם יש משהו מנחית בעולם הבדסמי שלי שאני נרתע ממנו, אלה הם להטוטים.
ג'אגלינג של רוצה ולא רוצה, לא בטוחה, מהססת. אם הגעת לפתח מאורת הדרקון, לא סגורה עם התמודדות בלהבות, עדיף שתברחי, ילדה.
אין כאן מקום לבערך, על יד, כאילו, דומה.
יש כאן כאן מקום אחד, ברור ושורף כמו שמש בצהריי היום, אין סיכוי שתוכלי להחזיק מעמד אם אין לך את המקום הפנימי.
המקום שרוצה יותר ממני.
העולם שלנו מלא בבחירות.
את צריכה לזכור שהבחירה שלך אתמול היא התוצאה שלך מחר.
אם אינך נמצאת שם, אל תנסי אפילו, את תבזבזי את הזמן היקר של שנינו.
זה אני וככה זה..
ואני לא אתנצל לעולם.
I'm still the one son
.All you bitches love to hate
כשמגיע הרגע זה מהפנט.
תמיד זה נראה כמו המירוץ לדרקון.
כשבוחנים את פני הדברים ממש מקרוב מגלים שההיפך הוא המוחלט.
כשהסברתי בעבר שנשלטת בוחרת את אדונה, אולי לא הובן שהיא בוחרת, מבקשת, אבל תלות המערכת נמצאת באישורו ובלעדיו לא תיכון מערכת.
ידוע היטב שהיום רשימות המכולת הפכו לארוכות ונדרש דוקטורט לפיענוחן אם כי מרבית ה"שולטים" בוחרים להתכופף עד לרף שהציבה הנשלטת.
שליטה מלמטה כבר אינה טרנד, היא עובדה.
אצל מתי מעט עדיין נשאר בדסמ של פעם, תרכיז של הגדרות וכללים משל אז. ניתן למנות אותם על אצבעות כף יד אחת וכנראה שישאר עודף..
כשאת באה ונצמדת לרגלו של השולט שבחרת וקיבל אותך אליו, אל תנפנפי בפטמות שלך, יפות ככל שיהיו, נפנפי בנכונות שלך להיות רכושו, אדוקה לרצונו.
כשתתקלי באחד כזה, תדעי שהגעת הביתה.
לא תמיד אתה יודע באיזה צד נולדת ולהיכן בעצם אתה הולך.
בעולם שלם ומבולבל של אנושות זוחלת, עדר אנושי, כמעט בכל נושא.
כולם רוצים להיות xxxx והרוב נמצא על ספקטרום ללהלנד בואך דיסני, עולם של פיטר פן ופו הדוב.
בעולם של דרקונים יש חוקים אחרים, סטלגמיטים וסטלגטיטים שנולדו לפני צאת השמש והירח, עתיקות לפני יופי.
בבואך דעי את מקומך.
בבואך היי בטוחה שאת יודעת ומבינה מה נדרש ממך.
בבואך הניחי הכל מחוץ לפתח המאורה. אינך נדרשת למאום למעט את, עירומה ומקולפת מכל הבלי העולם שדבקו בך.
בבואך הביני את תפקידך, כלים שלובים שנועדו למטרה אחת. אחת שלך, אחת שלי.
בבואך אל יהיה פחד בליבך, הלהבות נועדו לעולם שבחוץ. לא לך.
בבואך הגישי התמסרותך. בכף ידך האחת ציות מושלם, בכף ידך השניה משמעת ברזל, בליבך התמסרות ללא סייג.
בבואך תאזקי. המפתח לחופש יקשר לצווארך, המבחן המושלם ללא תנאי.
בבואך זיכרי ששתי בחירות לך. הראשונה לבקש את מקומך והשניה לצאת ממנו. שום דבר בינהן לא שייך לך.
בבואך את רכוש.
ואם אינך שם, אל תבואי.
לא תצליחי לחצות את פתח המאורה.
את תגלי שהגעת לצד הלא נכון של הגיהנום המתוק שלי.
.Wrong side of heaven
הצד האפל של הזמן תמיד היה הטוב מכולם.
דנידין של מהלכים שנרקמים למקשה אחת עת וילון שחור מסתיר את הקריאייטור, היוצר.
בעולם הבדסמ שלי הייתי תמיד משול לקרנף בחנות קריסטלים.
מנסה לא להתערבב באמת, מוצא עצמי תמיד עמוק בפנים, לרוב מטרה להאשמות.
שנאתי את זה, קמתי והלכתי.
האסכולה הישנה עסקה בבדסמ מזוכך.
שולט.
נשלטת.
אפס טעויות בשל ההבנה המדוייקת כלהב סקלפל, מהו מקומו של כל צד במערכת.
הבסיס היה תמיד כזה.
משם דברים יכלו להתפתח אבל תמיד נשמר גרעין היסוד, שולט ונשלטת.
לא?
לא היתה מילה שהשימוש בה היה כמעט כמילת ביטחון, נדירה בהבל פה ונחשבה כמגע בגבול אותו הציב שולט.
מביט בסיפורים המקפצים בבלוגים, נזכר בימי נערותי, זמן שנערות היו מדלגות עם ספרוני "הרומן הרומנטי" והגברברים מניפים את פטריק קים המסוקס על כריכת הדפים הקטנים.
אין הרבה הבדל למעט שהמדיה קיפצה באבולוציה והפכה לאינטרנטית וזמינה לכל.
פטריק הפך ל"אני שולטעלחלל" ולוסי קוראת לעצמה "כלבהזונהשרמוטה" רק כי שניהם לובשים שחור, היא מניפה את התחת כלפיו והוא זורק מבט נוטף אימה.
כשבדסמ היה הכל למעט המתואר לעיל, ראינו נשלטת מתיישבת לרגלי אדונה, מבטה מנצנץ ובוחן לדרישותיו והוא מלטף את ראשה באהבה מלאה כיאה למי שגאה ברכושו.
הפסקתי לבקר בליינים השונים.
המראות של "קדימה, ספנקים, קצת הצלפות ונלך הביתה בדסמים" כבר לא מעוררים ומרתיחים את האדרנלין בדם.
הזמן האפל היה משובח וחבל שתם.
*תחסכו ממני ביקורת בתגובות, דמוקרטיה זה ב-ynet. תגובות על סף הניג'וז = מחיקה.
עדיין מתאושש מהמסע הדחוס הזה.
שבדיה, גרמניה, דנמרק, שוויץ ואז ישראל..
קיום מצב ביטחוני בעיר עויינת לכשלושים איש זו חוויה קשה בכל אספקט.
ואז חוזרים.
לאדרנלין לוקח זמן לחזור לרמות הגיוניות, לשרירים תפוסים מדי ממטוסים קטנים מדי, לוקח עוד יותר.
אין הנחות בעיסוק הזה, בעוד כמה שעות איצטדיון חדש שנפתח, בשבוע שאחרי התחלת פרויקט של שבוע פלוס במרקש שבמרוקו, חזרה לתוך תחילת אבטחת זמרת מפורסמת, אין רגע דל.
ואני אוהב את זה.
בתוך כל המהומה הזו מעגל הקרח מתגבש, מתעבה, אין לי זמן לשטויות, דרקונים של פעם לא ימצאו שקט ונחת במקום שלא יהווה פחות ממה שהם דורשים.
דורשים.
לוקחים.
לא מבקשים.
קראו לזה פעם BDSM.. נשבע.
הצינה בארצות ניכר לא משנות את הצינה שאוחזת בפנים.
יש משהו תמים במילים, באוטופיה הזו, ברצון וכמיהה לדיוק.
בדיוק כמו במקצוע.
ועכשיו קר.
כן, כן..
אפשר להאשים אותי בבנאליות מחרידה,
אבל אי אפשר לקחת את השיר הזה מכל בית מלון שאי פעם נכנסתי בשעריו, ועם המקצוע שלי, סביר להניח שניתן למנות אותם במאות לאורך השנים.
ושוב החדר השקט
ושוב המיטה שאיני רגיל בה
וחדרנית מלוכסנת שמחייכת
ושואלת בנימוס מבוייש
Need anything, sir ?
אני מניד ראשי בשלילה
עם חיוך עייף
No & thank u.
פורס את הארסנל שהגיע ארוז
חליפות עוברות לארון
מכונת אספרסו קטנה
מגהץ
עניבות
לכל דבר יש סדר ומקום
חוץ מלראש שלי
זה שחי ב-300 קמ"ש.
קומה 11 משקיפה על רוב גגות העיר
שוודיה אפורה כמו תמיד
בלונד בראש
וכחול בעיניים זה הכי רגיל.
הוטל "קליפורניה"..
'זדיינו בסבלנות.
תיכף חוזרים.
מלאכים יש רק בשמיים.
פיות רק באגדות.
יש האומרים
עת שאתה עומד למות
אתה חוזה בראשך
את ענייניך הבלתי גמורים.
אפילו במוות
נקמה היא הדבר היחיד שממנו
אינך יכול להרפות.
כשאדם עם נקמה בליבו
טוב יעשה
אם יחפור שני קברים,
אחד לאויבו ואחד לעצמו.
אז חפרתי שניים.
ושלי יצטרך לחכות.
מלאכים יש בשמיים
מלאכיות זו אגדה מיותרת
ואולי יום אחד
אחליף את הכנפיים של המפלצת
בכאלה לבנות.
'זדיינו.
בנחת.
נעלמת.
אז לא ממש נעלמתי.
אני מדי פעם מגיח, מציץ בבלוגים מגחך וסוגר בלחצן ההוא למטה בסלולרי.
המוטיב הקבוע:
*אין שולטים.
*אין גברים.
*אין בדסמ.
*"אני ה כ י שרמוטה/זונה/כלבה/חור".
* אני אלמד אותך מה אני צריכה.
*בלה-בלה-בלה..
מדי תקופה הבדסמ מרים ראש אבל המרחק בין התקופות גדל ומתארך.
אני כאן מראשית האתר, 2002, ורואה בעצב להיכן הסצינה זלגה.
ולגביכן, עלמות "ה כ י", קצת פרופורציות.
קינק אינו בדסמ, לעולם לא יהיה ומעולם לא היה.
*אם הפוסט הזה הכאיב למישהו/י בעין, זה בסדר.
זו היתה המטרה.
דלגו לפוסט הבא.
אהה..כן..
'זדיינו.
אז חם.
אבל לא באלי לבשל.
אבל לא באלי משהו שיכביד.
אבל רעב..
מתכון קיץ קליל ומהיר 😈
'זדיינו.
