לפני 5 שנים. 22 במאי 2019 בשעה 5:18
זה מרגיש כמעט אותו דבר..
רק שבחוץ חם מאד.
הדרקון עדיין יורק אש.
החיים על האוטוסטרדה
כרגיל, 300 קמ"ש.
תענוג!
*THE DRAGON ACADEMY*
..כרונולוגיה של דרקון בדסמי..את הבלוג הזה קוראים מההתחלה.
לפני 5 שנים. 9 במאי 2019 בשעה 23:57
מעצב לחגיגות ב-300 קמ"ש.
מהירות שיוט.
אדי האלכוהול מתפוגגים לאיטם, לאחר שהנוזל החום התמזג עם כמה ק"ג של בשרים בגדלים וצבעים שונים.
54 מתקרב, כרונולוגיה שלא מותאמת למקום בו הראש נמצא לפחות 20 שנה לאחור. זה נותן את הריגוש, הטעם המשובח בחלל הפה, כמו קצה סיגר קובני שהוטבל בג'וני גולד שהחל מלא והסתיים עד לתחתית הזכוכית העבה.
חיים טובים.
לא מבקש לעצמי ארמונות ומכוניות פאר, רק רגעי אושר טהורים.
המסע הזה רחוק מסיום, השוט רחוק מיציאה לפנסיה, ורק הבגרות לוקחת למקומות מזוקקים וגבוהים..
אויר פסגות עשיר בחמצן.
Good Life
Of The DRAGON
לפני 5 שנים. 26 באפריל 2019 בשעה 23:26
מרפי, יא בן זונה.
(כשדברים טובים נגמרים מהר..)
לפני 5 שנים. 25 באפריל 2019 בשעה 23:27
זה חדש וישן.
עוד מעט נדע האם הפעם..
כשיש לך הכל אין לך בעצם מאום כי רשימת הרצונות מוצתה, ומה בעצם תעשה מחר בבוקר?
פיסגה.
ככה היא קוראת לי.
אין לי מושג מדוע.
שנים שבאה והולכת, השתדלתי לשמור גם מרחוק, כשהיו ימים קשים ונוראיים, כשראיתי אותה נמחקת לי מול העיניים..
ואני, שבויקיפדיה שלי, פסקה ראשונה, שורה שניה כתוב:
אין שבויים. אין רחמים.
לא ריחמתי ונלחמתי והיא ניצחה את המוות ובחרה חיים ואני?
נפלתי לאחור מיוזע, עייף, מחייך.
פיסגה היא קוראת לי.
אין לי מושג מדוע.
הבדסמ שלי לא תואם שום מציאות 2019, בדיוק כמו Ac Dc, ששרים שהם בדרך לגיהנום וחצי עולם כבר לא יודע מי הם כלל.
והיא מתעקשת.
ואני תוהה מדוע.
מדוע להזיע כל הדרך לפיסגה כשהיא יכולה בכל שלב להפוך כל זכר שולט צעצוע כאן לכלבלב מרייר..כשיש לה חיוך מלא תום שיכול להמיס את הצירים החלודים של שערי גיהנום.
פיסגה.
לתת לה להכנס למאורת הדרקון?
לפני 5 שנים. 24 באפריל 2019 בשעה 14:02
"נעלמת!"
😂
מושג של יחסיות.
לא נעלמתי ולא הלכתי לשום מקום.
הפסקתי לטייל כאן באמת, הנוף הפך למוכר ונדוש.
אותו בלוג עם ההיא שמחפשת את עצמה, ואחד נוסף שמישהי עסוקה בלספר כמה היא בדסמית ועוד אחת שיושבת על משבצת הסטוקריות וההוא שאוסף מונולוגים מאתרים שונים ומחליף אותיות כדי שלא נזהה את הקופי-פייסט, וההיא שיודעת הכל אבל הפוסטים שלה עמוסי מרור כאילו ליל הסדר נמשך 365 ימים בשנה..
משעמם.
ובתוך כל זה יש נקודת אור אחת, נקודה שקטה שטעימה ממנה משולה לקובית סוכר מרוכזת ומזוקקת.
הסטנדרטים שלי רק התקשחו, השנים מיטיבות עימי, סובלני יותר אבל נוקשה, מקבל בדיוק מה שדורש, לא מילימטר פחות.
ואתם יקיריי, פעם הייתם זכאים להצצה פנימה, היום הבדסמ שלי נשאר בין הקירות הפרטיים, בכל מקרה לא תבינו אותו ואין טעם לדון במשהו ששני צדדים לא מסוגלים לגשר על פערים בו.
31 שנות בדסמ.
עונג.
לפני 5 שנים. 27 במרץ 2019 בשעה 23:50
לילות טרופי שינה.
חלקם במחשבה על הקטנה שלי בחוטף עזה שעוד ימים ספורים תשתחרר, חלקם בשל לקוחות שרצים בכל שעות היום והלילה ל- Fixer שלהם וחלקם כי המוח והגוף מסרבים לציית להנחייה להניח, לשחרר, לנוח מהכל.
כמעט והפסקתי לכתוב כאן, הבדסמ שלי לא מעניין את דור המוטציה שגרביוני רשת מעסיקים אותו במקביל לישבן או פטמה חצופה..
המקום הזה של העמוק והנסתר, הגירגור הדרקוני העתיק בשביעות רצון עת ידי חופנת את שערה ומלטפת ברגש כאומרת "כלבה טובה שלי", כבר אינו מוכר, אינו קיים יותר.
היום קיים ה"אני".
כששואל נשלטת, "נשלטת" אם נדייק, שפנתה לשיח בכותרת מבטיחה (מבקשת ללמוד על הבדסמ של פעם) האם היא נשלטת, היא ממהרת להשיב שברור שהיא.
כשצפה השאלה השניה העוסקת ב- מהי מהותה של נשלטת, מתחילים הגימגומים הנבוכים.
זה מביך אותי.
הכצעקתה?
באמת פנית לשיח איתי (שיח..תקשורת לפני השוט), ולא טרחת לעיין בחומר הרב המונח לפניך?
את באמת מצפה לבנות קומה ראשונה טרם יצקת יסודות?
לא פשוט יותר להודות ולומר שפנית כדי ללמוד, החל מהמבוא?
מביך.
עצוב מעט.
מוצא עצמי מדפדף בבלוגים ומגלה שאין חדש תחת התחת, או הציצים, או ההעתק-הדבק מליצן פייסבוקי כלשהו.
נשלטות..
כאלה בתיאור וכאלה בהתהוות-
היו ישרות. קודם עם עצמכן ואח"כ עם העולם.
כי בסופו של יום, כשתשילי כסות עורך, הכל ייחשף, האמת במערומיה, הכזב, חוסר האמת שלך עם עצמך.. תרתי משמע.
העייפות הזו.. רק דם בריא יעיר אותה.
אמיתי, מכוון מטרה, מרצה, כנה, חשוף, נטול היפוקרטיות.
אמיתי.
ואם תגיעי עד שם, אדע שהגשת אותך, חורייך, נשמתך, הווייתך.
ואם לא-
דלגי לפוסט של מישהו אחר.
לפני 5 שנים. 7 במרץ 2019 בשעה 11:10
הטרנד הזה תפס אותי.
"אלמד אותך איזה שולט אני דורשת".
הוא כל כך משעשע, הרבה יותר ממשחקי הפייס בנוסח "איזו חיה אתה", "מה צפון לך בשנת 2019" וכד'.
מודה ועוזב ירוחם..
שפעת, גאלונים של תה ובליל כדורי צינון, מעט חום- והנה שילוב מצוין להקדיש זמן לפוסט.
אז ככה.
שולט?
להלן הקריטריונים:
-קוביות. (בבטן, גולם!)
-מוח. (אל תדאג..לא תעשה בו שימוש).
-ציות. הו..חבוב, אם לא תציית לה תשכח מלהתקרב לאוצרותיה.
-זין. מינימום 25 ס"מ. (סרטי הפורנו גרמו לאבולוציה מוחית המאמינה שזו המידה הממוצעת).
-הצלפות. תקבל אישור באם תבקש יפה להצליף.. כמובן שעם נוצות טווס בלבד. (למה מיייייי אתההההה?!)
-לוח זמנים. למד את שלה והיה מוכן לכל קריאה.
-צניעות. שלא תעיז להראות שיש לך 3 יחידות מנת משכל מעליה. תגורש בבושת פנים.
-מילים. (פשוט תסתום, עבד!)
לבוש- נקודה רגישה מאד.
אתה לא תאמר לה מה ללבוש, ולא תעז להחליט מה אתה לובש.
תמצית של שולט ונשלטת 2019.
בעצם גם 2018
אממ..גם 2017 וכל העשור האחרון.
השאלה האמיתית נמצאת מאחורי וילון מס' 2..
מדוע ואיך קרה העיוות האבולוציוני שלעיל.
חלק תולים זאת בסאגת 50 גוונים של חארטה, שחשפה טרנדית את הבדסמ, חלק טוענים שזכרים גילו את שוק הבשר האקסטרימי החדש ואין כמו טרף שקצת נלחם לפני שפותח רגליים והחלק האחרון טוען שקצת מכל דבר, כולל גלידת וניל שזרמה לתוך הסצינה.
לסיכום:
דמותו של השולט החדש 2019.
או בשמו המדעי:
נשלט.
מוגש באהבה ע"י האקדמיה.
😈
לפני 5 שנים. 5 במרץ 2019 בשעה 23:25
השעון טס ואני לא מוצא זמן אישי, כזה לעצמי.
מביט על קבוצת אנשים לכאורה בוגרים שמתנהלים כמו ערימה של ילדים בגנון, רבים, מאגנרים, צ'ילבות, גוש אינטרסים נטול בדסמ, נטול אהבת חינם.
ונגעל.
תחושת הקבס מטפסת במעלה הושט, חמיצות.
המלחמות הללו טוב לא יביאו עימן, ועוד מעט בכלל בחירות..
גם שם מסריח.
מעולם לא אהבתי את העליהום, מעולם התרחקתי מזוהמה, כמו מחבת טפלון.
והיום העיסוק הארצי נמצא בהנץ וגנץ, ראש ממשלה בהשרדות, ואתם.
אלה שעסוקים בליישר קו עם ליינים, הכתמת אנשים, כירכור מסביב לאלי שקר ואפילה, אלה שגורמים לי להדיר רגליי ממועדון שאהבתי.
לפעמים כדור הארץ צריך להכחד רק כדי שחיים חדשים יפרצו, שאור קטן יגרש את החושך.
ואני?
דרקון שמעדיף את המערה שלו ותשואות האספסוף כבר מזמן לא מזיזות לי שערה מהביצים, ואין עליהן.
חבל.
לפני 5 שנים. 5 בפברואר 2019 בשעה 9:10
היא לא "שם".
ו"שם", זו הגדרה כל כך אישית, סובייקטיבית בעיני המתבונן.
עוד בוקר של תחילת פברואר שאמור להיות חורפי אבל "שם" התבלבלו ואני מוצא עצמי נע בין קירות בלבוש אדם וחוה, מאזין לשקט, נהנה ממנו כמו מכוס גלן משובח.. מיושן היטב, כזה שהולם את חריצי העתיקות העייפים שלי.
אומרים לי שיש לי הכל.
כל מה שצריך.
אני תוהה, איך מישהו רואה זאת בזמן בו בעצמי איני מצליח לתת מבט ל"שם".
ו"שם", אמרנו, זו הגדרה סובייקטיבית.
אני רוצה לרסק את העור הלבן שלך במאות הצלפות, לשרטט מחדש קווי מתאר מדממים על עורך, קנבס אנושי.
הדרקונים רעבים.
תהיי "שם".
לפני 5 שנים. 3 בפברואר 2019 בשעה 22:23
פעם, ילדודס, תקליטים היו מויניל.
לא וניל.. ויניל.
כזה שחור, שמנגבים לפני שמניחים עליהם מחט.
חרדת קודש ליוותה את האירוע.
באחת התקליטן היה נשלט של אותו קודש, לא שינה כלל שהוא שולט במאות מפזזים על הרחבה הנוצצת.
פעם, שולט היה שולט.
כזה, שחור, שנשלטת היתה מביטה בו מלמטה לא רק מטפורית.
לא שינה כלל לוח הזמנים, רק המהות.
הבחירה שלה.
ההתחייבות להיות לו בכל צורה, ענין וטעם, עת רצה.
וכשדמם, היתה דוממת לרגלו. נאדו פשוט אך חסר דרישה עד סינן או סימן לה "רגלי".
פעם, הייתי שם.
יצור עתיק, זקן האתר, זה שמסרב ליישר קו עם שום דבר וענין.
.I answer to no body
פעם.
מכירי ההיסטוריה שלי זוכרים מערכת בדסמית עתירת שנים, קהילתית אפילו, מפורגנת עד הקצה.
אותם ימים כבר אינם.
הדמיות השולט סיימו את מעמד השליטה כמו שדיסק סיים את חיי התקליט מהויניל, כמו שיוטיוב סיימו את היום ההוא בחודש שהיינו נכנסים לחנות תקליטים ובוחרים.
הבחירה תמה.
אני מתגעגע לזה..מודה.
למהויות, לטיקסיות, לקוד, למקומות הברורים והמסומנים, לבדסמ.
ויום אחד אוכל להמהם..
..Here we go again
אולי.
פעם.
נשלטת של פעם.