ימים עוברים לי כמו להקת מטוסי קרב שחולפת מעל הראש ומפוצצת את שנת הצהריים הקדושה.
לקוחות, מטוסים, מסוקים, רכבים, איומים, חיוכים, מתכת קרה של נשקים, מזוודות, מסעדות, הופעות, ישראל, חו"ל,שעון מעורר שחוטף קללות כאילו הוא השטן ולא המושיע..
ביזנס שגדל מגיע תמיד עם כאבי גדילה.
כעת קחו את כל המרכיבים והניחו בקערה אחת או פשוט דחסו לתוך דרקון אחד..
פעם, סופ"ש מועדוני היה בגדר חובה, הדרס קוד הקבוע, הגולגלות, הכניסה המפוארת, ענידת הדרקונים על החגורה, התוספת של היצוגי עם הראש הכסוף, הכל התחדד לטקס הזה.
בזמן הווה אני מגיע אחת ל..
עולה לרחבה הקבועה, מניח את תיק ההפתעות ונותן למוסיקה לשטוף את הזמן שלא, אל תוך התאים האפורים. מנקה את העולם שבחוץ, העבודה, את השיגרה.
הגוף נע מעצמו, העיניים משוטטות ומתעכבות על הנקודות הקבועות ומביטות.
יש את הקטנה, זו שסשני הצילום מהממים אותה, יש את הכבדה, שבכל יום ומחדש מחליטה מהי כן ומה לא, המילה יציבות נטשה אותה בשלב מוקדם בחייה, יש את המאמא, חברה טובה, ואת להקת הפרגיות שסביבה..
ועוד.
המוסיקה ממשיכה להניע.
הגולדסטאר הראשונה כבר משוטטת עמוק ושתי אחיותיה יבואו בהמשך.
בימים של פעם?
אחת או יותר היו מבקשות סימפוניה ממני בעיניים בורקות.
בימים של כעת?
"אתה מפחיד"
"אינטנסיבי"
"הייתי טועמת אבל לא מתאבדת"
"לא מסתבכת עם הדרקונים"
ואני תוהה.. אם זה מה שיש לך לומר, מדוע התאמצת לעשות דרך שלמה דרך רחבה מפוצצת?
הזמן עובר.
מוחק את תחתית הגולדסטאר השלישית.
התקליטן מאבד קשר בין הטרקים, חיבוריים הזויים בין מוטציות שאינן מתחברות..
זה יספיק.
תהליך של חיבוקים ונשיקות ויציאה ללילה שעוד טיפונת הופך לבוקר.
העולם מהדהד בערימה של צבעים ואני נהנה מהרביצה בשמש החמימה עמוס בכוסית ויסקי משובח ביד אחת ובסיגר ריחני בשניה.
העמימות בצדדים משעממת.
מגיח לכאן פעם באף פעם, האבולוציה הכלובית אינה משתנה ממש ורק מגחכת את המקום שהתכנסנו אליו מבראשית.
זו רוצה גבוה מ-172 (אני 180), האחרת רוצה שולט מנוסה אבל בטווח 22-24 כי היא 21.. מנוסה! כזה שהצליף בחבריו בגן כמובן, ויש את האקסטרימיות שמחפשות זוגיות כבר 560 שנים ובטוחות שהחמור על הקרנף הלבן יציץ מבוייש מאחורי המסך השחור..
צחוקים.
ויש את אלה שכותבות כלום.
אבל ספיסטיקייטד.
הכי.
ובפנים הכל רקוב, אטום, אובדן התום, החום והיכולת לחוות באמת.
וזה כבר עצוב.
הזן הזה לעולם לא יבין באמת שאי אפשר להסתתר מאחורי ציצים יפים ותחת עגול כשבקופסא..מה שנותר הוא אבק של התרגשות.
עצוב.
והיתה אחת שליוויתי מקרוב וגם מרחוק אבל גם זה כבר מת.
ויש אחת שמלווה והיא לוחמת קשוחה רק שאינה יודעת זאת כנראה.
ויש אותי.
שעבר עוד שלב בגרות, שצריך הרבה יותר מניפנוף פטמות כדי להסיט את מבטי לכיוון.
