לפני 6 שנים. 16 במרץ 2018 בשעה 20:21
"שולט".
"נשלטת".
BDSM 2018.
אותי זה מצחיק.
*THE DRAGON ACADEMY*
..כרונולוגיה של דרקון בדסמי..את הבלוג הזה קוראים מההתחלה.
לפני 6 שנים. 16 במרץ 2018 בשעה 12:34
המפלצת שבי נמצאת מתחת למיטה
על המיטה
לידה.
פעם עוד ניסיתי להלחם בה..
היום אני מחבק אותה באהבה
היא אני
אני היא
ואנחנו אחד.
תשאירי לך אור קטן ליד הדלת..
תצטרכי אותו.
לאחר שאסיים לקחת הכל
ותצאי לדרכך.
עד הפעם הבאה.
'זדיינו.
כל השבת.
לפני 6 שנים. 15 במרץ 2018 בשעה 20:24
חברים?
מילון המושגים המבולבל של העולם כנראה..
אין לכם באמת מושג.
אורז את מה שמונח על השולחן וצבר אבק עתיק.
זה פשוט לא ראוי ושווה אותי.
וכעת מאוחר מדי להתחרט.
לפני 6 שנים. 15 במרץ 2018 בשעה 5:46
I'm so dirty
Call me daddy
You're so sexy
You can be my bad girl
07:30.
בוקר.
בעצם לילה..
והנסיך הזה נותן בדסמ בכל שעה.
חכו רגע..
מעיר את השמש.
'זדיינו.
(רק בשבתות וחגים.)
לפני 6 שנים. 14 במרץ 2018 בשעה 16:49
מה כבר מבקש אדם
כדי לחיות?
אויר
מים
מזון (טוב !)
חום ורגש.
המהדרין מוסיפים חדירה לתחת
שלך.
שמעת?!..
לתחת שלך.
מה שכן, מזון טוב תקבלי.
רגע של רעב+בשר אדום ומשובח, קצת ירקות עומק אדמה ותיבול.
מחר כך, לא טעות הקלדה
אתפנה לתחת שלך.
ו..
לא הפעם.
'זדיינתם בבוקר!
צהריים של יצירה
לפני 6 שנים. 14 במרץ 2018 בשעה 10:28
להתעורר עם שלווה..
משהו שזמן רב לא קורה.
חיוך מטופש שמרוח על הפנים
עיניים עצומות מחלום רטוב
זין שמתעקש לא לנוח
התמתחות.
קפה ראשון
חיוך עדיין שם
מחשבות על הקימורים שלך
עושות שמות בתחתונים שלי
ויותר במוחי
שלווה.
48 מיילים
19 שיחות שלא נענו
5 הזמנות עבודה חדשות.
בכל בוקר ניגש לזה רוטן
חצי ישן
לעולם אין סבלנות למנוחה שלי
300 קמ''ש.
הבוקר לא.
בנחת.
בחיוך.
אני חושב שארגע לאחר שאזיין אותך בתחת.
ככה זה.
'זדיינו.
לפני 6 שנים. 13 במרץ 2018 בשעה 21:41
גמר גביע המדינה בכדוריד.
עוד אירוע מאחור.
רגליים כואבות
הגרון מיובש
ואין לי כוח וחשק
לחפירות..
קרוספיט.
מי אמר ולא קיבל ?!
על האש.
לילה טוב.
אה.
גם 'זדיינו.
לפני 6 שנים. 13 במרץ 2018 בשעה 0:02
צריך לחטוף אגרוף לפנים כדי לדעת איך זה כשאתה מכניס אחד.
לילה קשוח.
וכן, גם אני צריך תיזכורת לטעם הדם בפה
ללקק את הצלקת שנפתחת מחדש
מזכירה
את המתוק הזה והנפיחות שתבוא אחרי
הקולות שיזמזמו במשך כמה ימים
בתוך הראש
כאב עמום של עול מונח.
לפעמים אני צורח בלי קול
על לוסיל
שתחזיר
שתהדוף
שתצרח
ומגלה שהיא סופגת הכל.
ואני לא.
לא סופג ולא מתעקם
לא יודע להסדק
וכשמנסה שוב האמת סוטרת בפנים
בחוזקה.
אתה מי שאתה.
לא תשתנה לעולם
אתה לא רוצה להשתנות לעולם
וליטוף כל הצלקות
מזכיר.
אתה מי שאתה.
ככה זה.
לפני 6 שנים. 12 במרץ 2018 בשעה 18:21
יודע..
עשיתי בלגן שלם עם הפלייליסט שלי.
'זדיינו.
כאילו שאכפת לי..
האדון הזה מתנגן בזמן שאני נכנס למוד של רשע.
כל אחד חווה תקופות ושינויים, גם עתיק כזה ומצולק.
העולם שלי מלא, עמוס, חווייתי.. לא מתלונן.
ואנשים סביבי נעים כבויים, מנסה להאיר להם את הדרך בפנס קטן.
לא תמיד מצליח, לא תמיד מנסה שנית.
לפעמים.
דברים קורים מסביב, אנשים נכנסים ויוצאים ממני, רצף בלתי הגיוני של דמויות.
מחבק הכל באהבה.
אין תכלית לפוסט הזה באמת.
אחד מהבודדים שבין השורות אין 5 מסתתרות.
אולי כן.
אולי לא.
אולי אולי.
בחירות.
שם המשחק.
'זדיינו.
כבר אמרתי.
לפני 6 שנים. 12 במרץ 2018 בשעה 8:34
יש טקסיות כזו בלתלות את לוסיל, להביט בה מתכוננת לקרב הזה של לשרוד ולא להכנע למטר האגרופים שינחת עליה בקרוב כשכל משימתה מתרכזת בלשרוד.
יש לי לוסיל חדשה, נוצצת ובוהקת, וכשאחבוש את ידיי המאוגרפות בכפפות היא תיזכה לציפוי הגנה של סרט ההדבקה הרחב במקומות שאפגע בה.
סשן שבועי עם שק האיגרוף.
שעה של זמן איכות עם אוזניות וזיעה רותחת, שעה של לשטוף את הכל.
ולפעמים אני תוהה האם צריך לשטוף ממני הכל, לגרד ולשייף את כל מה שנדבק בי לאורך השנים, להשיל ולנקות, את מה שמסתובב ברחוב כששומע את השם "BODY".
לפעמים..
לשטוף הכל.
וכעת לוסיל אהובתי.
זה מתחיל.