סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

*THE DRAGON ACADEMY*

..כרונולוגיה של דרקון בדסמי..




את הבלוג הזה קוראים מההתחלה.
לפני 6 שנים. 14 בינואר 2018 בשעה 10:36

 

אני אנשוף ואלהיט

אכאיב

אקח

אצרוב

את תמלמלי את שמי

מתוך ענן כאב והנאה

עד שתקרסי

מיוזעת ורטובה

ממיצייך

ממיציי

מהכוס הפועם בטירוף

שלך..

 

 

ואני אחייך.

 

 

 

האקדמיה.

לפני 6 שנים. 13 בינואר 2018 בשעה 12:50

 

* אזהרת קריאה-

פוסט קשה, שוביניסטי, בדסמי קיצוני שאינו כולל תמונות שדיים, חור תחת, כוס ודיק'ס פיק'ס.

לצאת או להתמודד.

 

 

 

גאונות לירית.

כולם מכירים ושרים אבל לא מנסים לצלול לעומק המילים.

 

 

 

 

בסופו של יום?

את כלבה.

לא פחות

לא יותר.

בתחילתו של יום?

אני אשאר זה שמפעיל את המטרונום

ואתן את הקצב.

ובין תחילה לסוף

את תזחלי, תנגבי את המרצפות

עבורי.

הגובה שאתיר לך יגיע לאיזור הברך שלי

כן, כלבה..ועם התחת למעלה.

כך אוכל לזיין אותך בחור הזה.

כשיבוא לי.

אם יבוא לי.

 

את יכולה לנפנף בשדייך בכל רחבי האתר הזה, לכתוב מילים קשות, מילים יפות, לברך על מקומך או לבכות עליו מתוך צער ילדותי ומטומטם בו כל העולם אשם בשל בחירות שאת עשית.

לא מזיז לי.

 

הצלחת להרוג את האיכפתיות שלי.

לרצוח את המקום המאמין שיש מישהי שתהא הגביע הקדוש.

הכתר.

 

הצלחת, כלבה.

 

אז כעת נחזור למערה הטחובה, שם המחצלת שלך צמודה למיטה שלי.

זה המקום הראוי לך.

ביקשת אותי?

זו החשבונית.

קאפיש?!

יופי, כלבה.

 

 

 

 

 

 

ומי שלא קלטה את ההדמיות והמטאפורות..

שתתקדם לבלוג הבא.

זה גדול עליה.

 

 

'זדיינו.

 

 

 

 

לפני 6 שנים. 12 בינואר 2018 בשעה 19:51

 

חמוש ומסוכן.

עולם פתאטי בו שתי פטמות מובילות דעת קהל שמתיימר לבינה ולא לאלמנטים פיסיולוגיים שקיימים ברשת בכל גודל, צבע וצורה.

"שולטים" שצורחים את המילה מנטאלי ולא יודעים מה משמעותה..

"נשלטות" שנתקעות בכל חור בגוף ובכל חור בעיר לאחר ששימנו את מוחן במילים גדולות ללא תוכן..

 

מביט ומחייך.

פאקינג חמוש ומסוכן.

 

לא תבינו.

אל תתאמצו.

 

 

ותודה לזו שנתנה לי את התמונה הזו..

מתת של כבוד.

 

נשק קטלני.

 

לפני 6 שנים. 12 בינואר 2018 בשעה 12:48

 

 

אני זוכר הכל.

 

 

.Cut da bullshit now

 

אנו מביטים על אותו דבר

משני גבהים שונים.

הרצון האמיתי זהה

ורק גוש החרא שקפא לך

בעמוד השידרה

מונע ממך

להתכופף.

 

אני זוכר הכל.

 

לא מעניין מה את רוצה כעת

תסתמי ותתפשטי

תעיפי את עצמך 

לישיבה על בירכייך

משם אקרע אותך

בפיסות קטנות

אהנה מכל דימעה וגניחה

אחייך מכאבך.

 

אם לא הבנת..

גן עדן לא יגיע.

לא לפני גיהנום.

 

 

 

 

אני זוכר.

הכל.

לפני 6 שנים. 12 בינואר 2018 בשעה 9:31

 

בשלב מסויים נרדמתי.

שינה עמוקה ונטולת חלומות.

נדיר.

לרוב שנתי קלה, כל רחש מגביה את האנטנות, יש הרואים בזה סיבוך נפשי ואני רואה בזה סוג של לחיות את ההוויה שלי.

ככה זה.

והלילה הזה ישנתי טוב.

כל הפערים נמחקו

הכל הונח על השולחן

והכל הועף ממנו..

לא נדרשתי.

 

שלווה עמוקה של פתאם...

את שלי עשיתי.

 

 

כשסגול הופך לשחור.

לפני 6 שנים. 11 בינואר 2018 בשעה 8:29

 

והפעם על אגדות.

 

 

לפני שנים רבות, רבות מכפי שרובכם מכירים בעולם של בדסמ, עשיתי צעד לאחור לאחר סשן קשוח.

מזיע ממאמץ, שוטים ניגנו במיקצבים שונים במשך כשעה, מנגינה מהולה בקולות אנחה.

 

רגע של שקט.

אוסף את הגוף העירום שלה אל תוך חיבוק גדול, נותן לה מקום להוציא דמעות של כאב, הנאה, תודה, אושר..

החוצה.

מילים מיותרות בדקות האלה, ורק אצבעות קשות שהפכו לרכות כעת, סורקות את שערה הארוך.

 

היא היתה מבוגרת ממני בעשור, שולט צעיר עם אש דרקון בעיניים, להבות בידיים, פיסי מגיהנום ומתחת לשיריון רך כחמאה. 

 

עברו שנים רבות מאז, התמונות לא נימחו מהזיכרון. 

השיער השחור המלופף על כף ידי, שדיה הכבדים המעוכים עלי, דימעותיה החמות מטהרות אותי..

התמונות נעוצות.

 

והדקות המיוחדות חלפו, היא מרימה ראשה ומביטה בי ברוך, לחישתה רכה וברורה. אין ספק שמילותיה היוצאות היו בהכרה מלאה, חזקות מכל קיין שהתרסק עליה שוב ושוב.

 

"אתה תהפוך למי שאוהבים לשנוא, ילד..

אתה איש מפחיד.

 

מעטים יבינו אותך.

מעטים עוד יותר יכירו באמת.

אגדת ה-BodyGuard תהדהד בסצינה שנים רבות.

האמת שלך תפחיד תמיד.

אתה אגדה, ילד..אגדה."

 

 

 

הייתי כשנה "מחוץ לארון", תחילתה של פומביות שנאסרה משיקולי מקצוע, לא הבנתי את משמעות המילים.

היום איני שומע אותן.

המלל החוזר על עצמו, עוסק ב"אתה גדול עלי/אני גדולה עליך/הבדסמ שלך הוא וג'ע ראס/אני צריכה ללמוד".

 

מערכות מקולרות של 3-7 שנים..

לא היו נמשכות לאורך זמן אם לא היה בהן תוכן של ממש.

וזה פאקינג מפחיד אותן.

 

 

 

אגדות הן מוצא אלגנטי למציאות שלא יודעים להתמודד איתה.

למה הפכתי?

האם זה מה שרציתי?

 

לפעמים מזדחלת התחושה שנורא להיות "אחר".

 

 

רגעים של תהייה.

לפני 6 שנים. 10 בינואר 2018 בשעה 0:39

קלאסיקה.

 

 

 

פעם אלי הבדסמ החליטו מה אעשה בחיי..

התווכחתי קצת.

ונכנעתי.

אמנם על וויטני לא זכיתי לגונן 

אבל הרשימה..

 

 

 

ארוכה.

 

 

 

 

 

 

 

 

לפני 6 שנים. 9 בינואר 2018 בשעה 20:28

 

מאקו סלבס 😎

 

לפני 6 שנים. 9 בינואר 2018 בשעה 15:47

ענק.

ועוד מעט.

 

 

 

 

 

'זדיינו.

 

לפני 6 שנים. 8 בינואר 2018 בשעה 16:23

 

 

 

אין רכבת בעולם שעוצרת בחריקת בלמים

אין יכולת של ממש

לשנות את חוקי הטבע

מי שצריך להיות קרוב

יהיה ותהיה

ומי שלא..

 

יש צער בזה.

יש כאב משוח בשמן חם ורך

יש מבט מתרחק

כשצופים בגב שנעלם לתוך עולם

של ענן שחור וערפילי.

 

 

ככה זה.

 

 

Let go.

זה בלתי ניתן לעצירה.