*THE DRAGON ACADEMY*

מישהי כתבה בפוסט שגברים מעדיפים צעירות בגלל שיש להם זין קטן.

כשאני מביט על המילים במבט חודר, אני מוצא שיש לי לא מעט לומר אבל ההתייחסות מתבצעת כאן.

מאשימים את העולם הגברי (לא הזכרי וכבר דשנו בהבדלים) ברדידות וחשיבה מהזין. 

זה בסדר.

לרוב אפילו מתקרב לאמת אם מתייחסים למילים בעולם הצר הנשי שחושב שיודע הכל.

מכאן צומחת השאלה-

אם אתן כל כך עסוקות בזה, מה זה אומר עליכן?

רק שאתן רוצות את מגדל האייפל תקוע לכן בין הרגליים.

גם זה בסדר למרות הרדידות מאופסת מנת האיי קיו הנובעת מהמילים.

עבור שכאלה המציאו בכל גודל וצבע, המחירים לכל כיס.

הסטארט-אפ הבא יהיה מוח.

אנו מעדיפים נשים, צעירות או שלא, ולא אחוזות שנאת גברים רק ש..

אותן צעירות לא עסוקות במירמור אלא בהתלהבות וזה כנראה מה שעושה את ההבדל.

הן מרגישות, נותנות להרגיש, אינן משומשות לעייפה, הצ'ק ליסט האינטרסנטי שלהן נמצא בתיעדוף למימוש ולא בסימון v.

ובקפיצה לרוחב..

השקט הזה ריק

הסערה שאני אוהב לחיות 

בה

נראית רחוקה מאי פעם.

השעון מתקתק.

יד חמה שמונחת על שד פועם

נעה בתנועה קטנה

כמעט

בלתי מורגשת.

חש את גופך מתקמר

תחת חיבוק הדרקון..

את יכולה למצוץ ולהרדם, קטנה..

לא הולך לשום מקום.

אנו לא מכירים.

אולי לא נכיר לעולם.

זו לא תהיה הבחירה שלי.

היום הזה

הפך קודר כבר בתחילת

הבוקר.

העננים שלך יורקים סלעים כבדים

זה מכה בך 

ושתי ידיך הקטנות

לא מסוגלות להגן

על הגוף המיוסר.

את תלכי לישון עוד מעט

אולי עם עצמך

אולי עם שומר

גם זו לא הבחירה שלי

והשיר הזה יתנגן לך

בתוך הראש הכל כך עייף

שלך

ואולי תקומי מחר

או מחרתיים

when it's all over

ועד שתקומי..

שומר.

ההצגה חייבת להמשך..

אמר הליצן העצוב

שהתאמץ לצחוק כל הדרך.

החיבה הזו לכאב שנזרק מהאישונים שלך, מהול במבט של תודה מצועף בדמעות..

אין שווה לו.

לכל אחד יש התמכרות 

והיא

אגואיסטית ודורשת

ואני שמכור לאנחות הכאב

מהולות בגניחות עונג

לא נגמלתי מזה

אף פעם.

ובפעם הבאה שאחצוב 

את חור ישבנך

שנע בתנועה נגדית

אספר לך כמה חור התחת

שלה

מתחרה בשלך בכבוד גדול

גונח לא פחות טוב

חונק את הזין שלי

לא פחות חזק.

ובפעם הבאה שאחצוב אותך

נגלה כמה

כמה מאמץ החור תחת 

שלך

ישקיע בי גלים של עונג

שטרם חוויתי

לפני שאמלא אותך 

בנקטר הלבן שאת

אוהבת.

בפעם הבאה אקרע אותך..

מנטאלית.

ככה זה אצל סאדיסט.

'זדיינו.

עד הירח וחזרה.

צריך לעוף גבוה

כדי להגיע לירח.

לעוף ולנחות קשה

התרסקות על מדרכת בטון מזוהמת

מעקבים של כל מי שחלף

בחייך

שדרך בנעל אכזרית

שלקח ממך כל פיסת תומה

שהפך אותך לכלבת רחוב מפוחדת

כזו

שנושכת כל יד שמנסה להאכיל

ללטף.

את מתחבאת מאחורי מילים גבוהות

עסוקה בלספר לעולם עד כמה

את חכמה

נראית מקטלוג

ידעונית של כלום.

את תוסיפי תמונה לא ברורה

סנטר מבצבץ

ותטעני שלא מגיע לעולם יותר ממך

אבל ביננו..

את מתה מפחד.

ואת יכולה למכור לכולם את הביטחון המזוייף

תמיד יהיה מי שלא יקנה את הסחורה.

תמיד יהיה מי שיקנה.

שוק בשר של היצע וביקוש..

את מגנה בלהט על העמדה המציינת

שערכך גבוה

שמי שירצה להתקרב יצטרך

אישור מהסגן של אלוהיי הבדסמ

ואני יודע..

למילים אין כיסוי

אבל לך יש

והרבה.

להתחיל להלחם כדי לקלף אותך זו מלחמה אבודה ומיותרת

כי אם אינך עושה זאת בעצמך

הבצל הזה שאת

יגרום להמון דמעות

אבל יגדל שכבות חדשות .

זה לא יילך לשום מקום..

אז עופי לירח

ואולי בחזרה

אבל כשתנחתי..

תגלי שהמדרכה קשה יותר מתמיד.

מילים מילים מילים..

אין לך את זה, מותק.

פשוט אין.

אם משאלות היו סוסים-

כל הקבצנים היו רוכבים.

אני לא קבצן.

בטח לא סוס.

אין לי משאלות

יש לי רצונות

ולא רוכבים עלי.

לוקח.

לא מסוגלת?

תתנדפי.

כולם מסמנים מטרות.

מטרות בחיים, בעבודה, בבדסמ, נתוני גוף, צמיחת מוח.

מעט מצליחים לצלוף במטרות

לנצח יעדים

ומעט עוד יותר מצליח לממש את אותן מטרות.

אני רואה ברוב המטרות הבל הבלים, שהרי אם אתה אדם טוב, לא משנה אם אתה רזה או מלא

אם יש לך 15 ס''מ בין הרגליים או 40.

בסופו של יום כולנו חיות רגשניות, ואיבר המין שלנו נמצא בין האוזניים.

המטרות שלי שונות.

לאורך השנים עברו בין מטרות קרטון למטרות אנוש

בין אימון לביצוע

בין תיאוריה למעשי

בין יכולת אמיתית לרצון להשיגה.

לפני שנים, לאחר אסון התאומים, האמריקאים אימצו חפיסת קלפים.

זה לא היה פטנט שלהם אבל האתר הזה לא המקום לדוש בנושא.

חפיסת קלפים.

בכל פעם שטרוריסט ממהנבחרת הזדכה הוצא הקלף מהחפיסה.

יש כאן אנשים שרואים בבדסמ חפיסת קלפים, כאלה שבוחרים להוציא קלף מהחפיסה,

לסמן, להפיל, להוריד

ולפעמים לא מובן מהיכן הרוע הנשאב לביצוע המשימה.

לא ברור.

נשואות נסחטות, צעירות נופלות שבי במילים, גברים במלכודת..

יש כאן הכל.

אני כאן מדצמבר 2002.

https://thecage.co.il/profile/68

ראיתי, חוויתי, נלחמתי, הוקעתי, בורכתי

הוחמאתי וקוללתי

אבל מעולם לא עברתי אבולציה עצמית כלשהי מול הדרך שבחרתי בה

במי ואיך להיות.

עדיין מקיא בחושך ממה שרואה ושומע,

תוהה לאן הבדסמ נעלם ולמה הפך להיות.

הטיוב המצורף אולי לא מתאים הפעם למילים

לרוב אני משתדל להדביק בינהם

אבל אולי זה נובע מאופטימיות ילדותית ומטופשת

חוסר רצון להשלים ש"ככה זה".

אין חובה להגיב..

שיחרור קיטור מתחייב מדי פעם.

טיוב חוזר בפעם ה..

לא יודע כמה.

ככה זה כשכותבים לך שיר.

"בוקר טוב, Body.

לקוח עם ראש משוגע, 4 ימים צמוד, אמן מוסיקלי לא ידוע אבל עם נטייה להסתבך".

"לוקח".

נוחת בחור, כובע טקסני, קעקועים. הכרות קצרה ומשכיב אותו במלון.  למחרת עליה לירושלים, תאונה תוקעת את כביש 1 וזה זמן שמילים יוצאות ממחבואן. 

על כתפו מקועקעת האות M.  בולטת בין שאר אמנות הדיו על גופו. הסקרנות משתוללת ואני שואל מה היא מסמלת.

MASTER.. הוא עונה בחיוך.

הבנתי לאן אני לוקח אותו בשישי בערב..

 פרטים ישארו חסויים, הבחור נהנה. חמש בבוקר, בירה משותפת, הבטחה.

I will write one on you after your show, bro..

עמד במילה.

וכעת יודעים מהיכן חיבתי לשיר 😎

וכעת 'זדיינו.

לכבוד שבת וזה.

זו התמכרות מענגת.

במקצוע הזה שלי, יש חשיבות לשני דברים.. הראשון נוגע בניסיון והשני נוגע בכשירות.

הדבר הראשון שקופץ לאנשים זה שמדובר בבדסמ וממש אין קשר למקום הזה, עתיר זיעה וידיים חובטות בתוספת שרירים מתפרצים, חובטים בכוח, משחררים אנרגיה אדירה..

אז אני קורא לה לוסי.

והיו כבר כמה לוסי בהיסטוריה.

בקצב שאני קורע את לוסי אין סיכוי שלוסי תשרוד ולא משנה כמה ריפדתי, כמה עטפתי בנייר דבק חזק, היא תמיד נכנעת.

מי יכול להתמודד עם אנרגיה מתפוצצת של 115 ק"ג המחולקים על 180 ס"מ..

גם לא לוסי.

בסשן האחרון של כל לוסי אני מצטייד גם בסכין. להבים תמיד היו האהבה האין סופית והעדפתי אותם על פני דברים אחרים, כאלה שעושים רעש.

הדקירה האחרונה שמגיעה ומחסלת את לוסי לאחר שהלהב התעלל בעורה באחיזה קידמית, הפוכה, טורקית, קווקאזית..

ולוסי?..קורסת סופית.

צליל העור הבקוע הופך את הסשן לאקסטרים, לשמוע אותה נאנחת.. ואז להביט בה ריקה וגמורה.

להבין שעשתה את שלה ולהחליפה בלוסי חדשה שכורעת ומוכנה לתפקידה..

פוליגמיה של לוסי-ות.

אני מסשן את לוסי עם מוסיקה באוזניים, לקצב.

הטיוב הזה נמצא בליסט.

מצליף בה, חובט ובועט.

מוזר שלוסי מעולם לא מתלוננת..

תמיד מחכה לי.

טוב.. טוב..

לוסי הוא הכינוי שהדבקתי לשקי האיגרוף שלי.

תנשמו, זונות.

אני לא אבין זאת

אבל אותך

מבין היטב.

המשחק הזה, אצבעות נוגעות בלהבה, מונות את השניות עד שהכוויה מרחיקה אותן..

שוב ושוב את נכנסת לתוך מערת הדרקון החשוכה, מחפשת את הישועה, את השטן בדמות מלאך שיקח עליו את חטאייך, יתן ספייס לוידוי שתקוע במעמקיי נפשך החוטאת.

אני אבתר אותך לפיסות קטנות, אצחק כשתיבכי, אגנח מעונג כשהתחת שלך ייחרב ושאגותייך לתוך הכרית ירעידו שערי גיהנום..

אני הגאולה שלך.

אני אכה את חטאייך ואותך.

אני אשמע תפילותייך.

אני אותיר בך חותמי.

אני אמעך אותך לרצפה.

ואת?

את תודי לי.

את תמשיכי לזחול אליי.

את תמשיכי לפעור את חורייך.

זה מקומך.

וכעת פשוט תסתמי.

והגישי.

כלבה.

ככה.

ואם לא, נא להתקדם לפרופיל הבא.