שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

*THE DRAGON ACADEMY*

..כרונולוגיה של דרקון בדסמי..




את הבלוג הזה קוראים מההתחלה.
לפני 7 שנים. 31 באוקטובר 2017 בשעה 1:12

 

אחד הדברים הקשים בחיי כל אדם, זו העובדה שהוא מבין.

מבין שטעה.

בן אנוש הוא סך כל הטעויות שלו כי את הצלחותיו העולם ימהר לשכוח.. אולי משנאה ואולי מקנאה.

ומה זה בעצם משנה?..

זה לא.

 

כמות הפעמים שהיד שהושטה ספגה נשיכה במקום הוקרה היא תיזכורת כואבת להכל.

לטוב וגם לרע.

ואיך אומרים ה- ZZ TOP ?

הייתי רע

הייתי טוב

לא ביקשתי יותר מדי.

טעות קשה.

בית המדרש שלי אומר שעל טעות משלמים וכאחד שלא עושה הנחות לעולם, גם לעצמי אהיה שופט קפדן.

 

 

או שלא.

ברור שלא.

😎

 

..Game on, bitches

.Game on

לפני 7 שנים. 30 באוקטובר 2017 בשעה 10:13

 

זה עולם של חובות ותשלומים

ואני, בייב..

 

חברת הגבייה.

 

 

 

 

 

את צריכה להיות קוסמת אמיתית

כדי להציע לי משהו שאיני מכיר

משהו שיגרום לי לצאת ממערת הדרקון

או בעצם

לתת לי את החלום

לתת לי את הברקים לתוך הגוף

לרוקן את נישמתי

ולטעון אותה מחדש.

 

 

בתוך עולם היוהרה שלך

את בטוחה שאת האלה שקיבלה מינוי

ישיר

מאלוהי הבדסמ.

 

אבוי.. כמה תופתעי.

 

 

 

ובינתיים, מניח כאן את האמירה הפשוטה:

את בכל יום יוצאת לדרכך ופוגשת באלפי חתולי רחוב.

בכמה דרקונים פגשת?..

 

 

כעת, תקבעי מועד לתשלום.

לי תמיד משלמים.

את לא שונה.

 

שלמי.

 

לפני 7 שנים. 30 באוקטובר 2017 בשעה 1:10

 

את חיה בשקר של עצמך

מפארת אילוזיה

שאת שולטת בעולם 

שלך

עת מגיע הלילה..

השקט והלבד

ואת מתעטפת בגלימת הבדידות

הנוראית

מתאבלת על מה שהיית

מה שאת

מה שהיית רוצה

להיות..

 

לפעמים סבך החיים הזה מתעתע בטובים ובמנוסים ביותר, קורע בעור חתכים עמוקים, והדימום המזויין הזה איטי מידי..הוא אינו הורג ומביא סוף מבורך לטרגדיה הזו שקוראים לה אנושות.

ואת תקועה בצומת הזו, פתאם הפאסון נתלש ממך כמו נייר דבק חזק מעל העיניים, כמו ביקור אצל שעוונית סאדיסטית והאור.. מכה בעיוורון ומסמא את שיקול הדעת של הנכון לעכשיו, של הטעויות של אתמול, של העתיד שלפתע מעורפל.

לא ברור.

 

 

את שולטת.

עולמך מטולטל.

את מגלה שעולם השולטים הוא עולם של קור, לפעמים, וגיהנום רותח במקביל.. את זועקת "רגע !!! תעצרו !!! אני רוצה לרדת.." 

אבל מאוחר מדי..הגלגל טס במדרון והקרונית שלך דוהרת למטה..

 

 

תעצרי לרגע.

הניחי את הגלימה והשרביט.

תתכדררי.

היי מוכלת.

כאן לא ישפטו אותך.

כאן תוכלי לבכות.

לצרוח.

לשתוק.

אפילו לנבוח.

וכשתסיימי, התלבשי וצאי לדרך מחדש.. זו רק תחנת ריענון והעולם שמכיר אותך בהצלפת שוטייך, יקבל אותך מחדש.

אף אחד לא יידע.

 

 

 

זמן לנשום.

ג'ונגל.

לפני 7 שנים. 28 באוקטובר 2017 בשעה 12:14

 

 

100 בעיות מול העולם

מתוכן אחת מולי.

 

התרגלת לנשלטים

כאלה בתחפושת שולטים

ולבסוף את מגלה

שנדבקו לסוליית נעלך

כמו גומי לעיסה עקשן.

הרגל הוא כוח משחית

בונה אגו ופאסון כאלה ששום מנתח

לא יצליח להסיר..

 

אז יש לך 100 בעיות

99 את תלעסי בחיוך

ואת האחת מולי

את תיבכי את נישמתך לדעת

תייבבי בכאבך

תגנחי 

עד שאחליט ששבעתי גמירותייך.

 

מותר לך להתעלף, כלבה..

אני לא ממהר לשום מקום

נמתין ליקיצתך

וניאלץ להמשיך.

 

99 בעיות.

99 גמירות.

 

 

 

וזונות !

תודו שביצוע השיר מדהים 😎

לפני 7 שנים. 27 באוקטובר 2017 בשעה 10:38

 

וביום אחד אולי תביני

היכן האפילה שלי

נחבאת

מה אני רוצה שתיקחי ממני

עד כמה מקומך

הוא בעל משמעות.

ובאותו יום את תתפשטי

הנשק שלך

יהיה ניקיונך

ותוכלי לנצח אותי

להשתיק את הלהבות

המשתוללות אצלי

לפני שאניח אותך לפניי

ואבעל את שלי

לפני שאזריע את ישבנך

לפני שגיהנום יתפרץ לו.

 

 

 

Hell..

 

את צריכה להיות כלבה אמיצה.

 

 

 

 

 

 

* ותודה לסילבסטר על חותם של מילים שאף זר לא יבין.

לפני 7 שנים. 19 באוקטובר 2017 בשעה 22:18

 

לפעמים משום מקום

וכנגד כל חוקי הטבע

פושטת חמימות

בעצמות דרקון קפוא.

 

 

 

אל תטרחו להגיב.

 

נסו לעצום את העיניים..

זמן טוב להתחבק.

 

 

 

 

לפני 7 שנים. 19 באוקטובר 2017 בשעה 7:24

 

ילד של אנרכיה

בעולם שמסודר על מדפים

הזמן שמתקתק

ואף פעם

לא מספיקים

לטפס על על הערימות

שבצורה גיאומטרית תיפול.

 

 

הכאוס שולט כאן באמת

כשתיכנסי לכאן

תוכלי להעיף להיכן שתירצי

את מילותייך

את בגדייך

את העולם המוכר לך.

את תרחפי באויר

כאילו השלשלאות הכבדות

לא קיימות

כוח כבידה שאינו קיים

וניוטון יתהפך בקיברו.

גם את.

 

הוציאי את עצמך לחופשי מעבדות העולם הזה, פעם אחת. כשתתמכרי לכך, סם הכאב יהפוך לשולט האמיתי בחייך, לא באמת מעניין עד כמה תווי פניי ברורים.

וכשתבוא גמירתך הגדולה הביטי היטב ממרומי התחתית, הקשיבי למילותיי האומרות לך בטון ברור ושקט לפקוח עינייך ולתת לי.

 

 

 

 

ואז תבקשי שוב.

לפני 7 שנים. 15 באוקטובר 2017 בשעה 7:04

 

היד הקטנה הזו

נרדמה מונחת על הזין שלי

ואני מתעורר לאט.

גם הוא.

ליטופים קטנים מנערים 

את קורי שנת הלילה

אני גונח קלות

חש את כלי הדם

ממלאים את השולט התחתון

שלך

ידך יורדת מעט ועולה

אוחזת ומשחררת

עיסוי אשכים של בוקר.

 

יש פלא שם במה שקורה לי

שם בין הרגליים

ונעיצת אצבע מהירה בך

מגלה שאת אולי מתה 

על משחק מקדים

אבל הכוס שלך..

מזמן חסר סבלנות.

החיוך שלך מתפוגג

כשראשך מתחיל את תנועתו למטה

שפתייך עוטפות את זיכרותי

נהמותייך כשל חיית פרא

שאינה ניתנת לשליטה.

 

כך מעירים את הדרקון..

 

אני חסר סבלנות בבקרים.

זמן להפסיק את כתיבת הפוסט

הזה

להרים את רגלייך

מפושקות ולמעלה

שלוש נעיצות בכוס המוצף

ואז מעבר חד לתחת שלך.

ככה, ללא הכנות.

שאגת הכאב שלך מוחלפת

בדמעות ומילמול

"זיין אותי חזק אדוני..בבקשה!"

 

מזריע את חור התחת שלך

נופל על גבי מתנשף.

כך מתחילים את הבוקר נכון.

גם את השבוע.

גם בכלל כל דבר.

 

 

 

וכעת סיבוב שני 😎.

 

לפני 7 שנים. 14 באוקטובר 2017 בשעה 18:31

 

מילים של עונג.

 

אני חסר אותך

רק כשאני נושם..

 

כשמקלפים את כל התחפושות

כשעסוקים בנשימות

כאלה של ממש

כשמנקים רעש לבן

של רדידות שעוסקת

במשהו חלקיק

חיים 

כשמתרכזים בפטמה היפה 

שלך

בבית החזה שלך

העולה ויורד בנשימות הכבדות

לאחר שחור התחת שלך

הוזרע

אז

ורק אז

אפשר לשקוע לתוך האופוריה

לצלול לתוך החיבוק

זה של אחרי

ונותר להרדם כך.

 

 

 

כשאתקע לך אצבע לתחת

תדעי

שבא לי.

 

 

 

 

עוד סיבוב הזרעה.

לפני 7 שנים. 14 באוקטובר 2017 בשעה 10:49

 

את פוסעת בשקט

מנסה להסתיר את הרטיבות הניגרת

נוזלת .

הרקיעות ברגלייך לא ישנו את מהותך

ואם את לא ילדה מתלהבת

תגלי שהרעב הלא אנושי הזה

יהפוך לצונאמי במוחך

בגופך

ללא שליטה

ללא מעצורים.

 

 

 

 

עד כאן האידיליה.

בואי נחזור למציאות.

 

 

השוק הזה גדול, רבים המוכרים

הסחורה מנצנצת

קוראת לך מכל בסטה

והארנק שלך מלא

רוצה הכל

מיד

עכשיו

לאלתר

אתמול..

את עלולה להתפתות, לרכוש מכל נעים זמירות ישראל

שקולו ערב

שהקוביות בבטן מסודרות לו

כאותיות

עם המילה "שולט".

ואולי..

זה מה שאת מבקשת לך

את הריגוש שלאחר סרט בראד פיטי כזה

והריקנות שלאחר

נוראית ומטורפת.

 

בכניסתך לעולם הזה באמת

בואי עם סרט מידה

אל תמדדי את אורך הזין שלו

או קוטרו

אלא מדדי את גודל המקום שאת מקבלת

שמוחך כורע מולו

שגופך טס אחריו

מסרב להיות שני בתור

ותיזכרי

שאם המוח לא השפריץ לך

לפני שהדגדגן קיבל את שלו

הצניחה למדרכה הקרה והעירומה

תכאב.

אם אין מי שיאסוף אותך שניה אחרי 

לתוך חיבוק גדול

מה בעצם..

השגת?

 

 

 

אם הגעת עד לכאן

זמן להדליק את האור..

 

 

על החושך שלך.