*THE DRAGON ACADEMY*

חוב קטן למאקיאוולי.

אחרי שמנצחים מתחילה חגיגת בירה ובשר.

ככה זה.

הזמן מתקרב

עוד כמה שעות והמון ינהם

מאחוריי

צמא דם ותהילה

ועוד מעט

נקווה שנחזור

מנצחים.

אני מוכן..

מקווה שגם הם.

time to rock

14 מעלות

בתים מאיזור שנת 1700

בירה משובחת

בלונדיניות שלא מבינות מילה בעברית אבל תנועת אצבע קטנה מריצות אותן כנועות..

מה עוד אפשר לבקש?!
😎

כשדרקונים ישנים..

מעירים אותם לאט עם קפה 😎

ארץ זרה וקרה

הכל אפור וירוק רגוע

ואצלי בפנים סערה.

יושב מול אויר של ארבע וחצי שעות

רחוק מכל מה שמכיר

גרמניות זה גזע

של עם חרמן ומאופק

למראית

עין.

הראש נמצא רחוק מכאן

הסערות שלי בעבודה

וכאן

יצאו לחופש.

הבלונדינית הזו תסיים את המשמרת

שלה

אצלי בחדר כנראה

הסימנים שעליה ברורים

לא משאירים מקום של

ספק.

ורק האיש הזה על גג הבית

שעשוי מאבן

ומשקיף מאז 1714  על הצפון

כמעט חזק כמוני.

אני עדיין.

עדיין עומד.

עדיין.

תמיד אהבתי מטוסים..

כאלה שחוצים עולמות ויבשות

כאלה שלקחו אותי

כאלה שהביאו אותי.

מתחיל סבב טיסות גדול, השדה הגדול יראה אותי שוב ושוב..

גם העולם.

חליפה שחורה

מבט אטום

אוזניה שקופה

ההיסטוריה חוזרת 

ואני אוהב אותה.

גם את מה שעושה.

חפשו אותי בטלויזיה 😎

סרסורים של אהבה.

אז אולי לא האהבה הונילית

ואולי את הקצפת

אני מעדיף לדחוס לך בכוס

במקום להביט בה

נוזלת מכוס מעוטרת בדובדבן

כזה של קופסא.

ואולי

האורגזמה המהממת שלך

זו שבאה כשהאנדורפינים 

אלה שנמהלים במיצי תשוקתך

גורמת לסערה הזו

שרצה לי במוח

שמקשיחה לי את הזין.

ואולי בכלל שאגות הכאב

וההנאה שלך

שמשולבות בחציבת התחת שלך

הן האהבה האמיתית..

זה לא באמת משנה

וכל כמה שנמנפל את הסצינה

ונוסיף מילים יפות

וכינורות

ושוטים מצליפים

כל זה

אהבה.

לא נראה לכם?

'זדיינו.

לפעמים, זעקות הנשים באתר הזה, קורעות שמיים ורקיעים. 

המין הגברי חבר כולו כאחד להיות משמיד תומתן, כל זכר טיפוסי הוא מפגע בודד פוטנציאלי שקם בבוקר ומסמן מישהי לפגוע בה.

כל זכר מיקרי קונה חגורה ומתחיל לסמן ולחרוט קווים עליה, כמספר הנקבות שפגע בהן, ניצל את תומתן ויעדו המרכזי בחיים הוא לזיין אחת אחת ולהשליך מעבר לכתף..

אז לא.

הכללות תמיד היו משהו גרוע ופגעו בסקטור שלם.

יותר ויותר אני נחשף לתאוצה הנשית במיוחד באתר הזה, ששמו להן למטרה להשוות את החרא הגברי, לסמן מטרות, לחרוט V ולהמשיך ליעד הבא.

יותר ויותר מתגלה השיטה, התיחכום או הפרימיטיביות, שבהן נשים נוקטות על מנת להשיג את כיבוש היעד.

חשבתן שגברים הם רק זכרים.

התבלבלתן במונחים.

זכר הוא רק אדם שאשכיו תלויים בחוץ ולא בהכרח נקרא גבר.

ומדוע אני חופר בשעת בוקר גשומה זו?

לא יודע.

לכאורה מה רע בעוד זיון?..

אבל מצד שני, כשמנסים להכניס את הדרקון, הדינוזאור הכי עתיק באתר הזה (למעט בעל האתר) לתוך המשחק הזה, מגלים בצורה קפואה שזה לא עובד.

לא עבד.

לא יעבוד.

אני בעד זונות וכלבות בדסמיות, שלא נבין לא נכון, אבל-

אני נגד שרמוטות נטולות מוח.

זה מנסה להעליב את ה-153 שלי..

והמוח שלי הופך אלים כשמנסים להעליבו.

ואת, שרמוטה מהזן הבזוי ביותר.

אשלח לך תמונה של הזין שלי..

וזה הכי קרוב שאי פעם תוכלי להתקרב אליו.

הגשם הזה..

תענוג.

😎

הריח הזה באויר..

לאבד איתו שליטה.

מחשבות סאדיסטיות אינן טעונות בכאב פיסי תמיד.

החדר הזה כבר מכיר אותנו.

מכיר אותנו כל כך טוב עד שכל פינותיו מסודרות מראש לקראתך, ציוד נמצא בכל מקום ממתין לכוכבת המופע..

שחקנית ראשית, קהל בלתי נראה סוקר את גופך שעוד ומעט, יבהק ויגנח עבורי..עבורם.

מיליון עיניים שאינן קיימות מביטות בך, דקירות מחטים כל אחת, ופטמותייך מזדקרות, דוקרות, כואבות, אוהבות.

כיסוי העיניים מפריד ביניך לבין הרצפה, אינך רואה אותי, אינך רואה את הזין שיפלח אותך וינוע בין חורייך, שולח בך כאב חד ועונג מיידי כשיעבור בין השניים לשירותי.

את תנשכי.

תשאירי סימן שינייך על הגאג האדום שמהווה השלמה נאה לאודם שפתייך המצויירות באדום זנותי.

זונה קטנה שלי..

כמה עונג אני אקבל ממך.

וכשיירגע הים והסערה, מיצייך מעורבבים בשלי, מתייבשים לאיטם, שרוע על גבי, כוס מהנוזל החום הטוב הזה, סיגר חצי בוער, ורק צליל קוביית הקרח המתפצפצת מפר את הדממה הרועמת..

פיך יעטוף ברכות רטובה את זיכרותי הנרגעת ממעמקיי חורייך, יבריק מחדש את תאוותי שנמהלה בשלך ואז אעצום עיניי, מפקיד אותי לקסמייך, נתון לשליטת לשונך וידייך, מוסר את הר הגעש לך..

קחי.

תחגגי.

Party up.

כלבה טובה. 

הבוקר התחיל מוקדם.

מדי.

לא רגיל לישון הגיוני. המקום הזה לאורך השנים היה הלא צפוי בגלל עיסוקי ושעות השינה נמדדו ביחידות מעטות או טעינת מצברים מטורפת של שעות דו סיפרתיות לא מובנות.

אבל הבוקר הזה התחיל מוקדם מדי.

שוכב במיטה חצי מחוייך, מוקף בעצמי, בכל מה שיש לי. ויש.

שנה פלוס של חופש אולטימטיבי, אין יותר דין וחשבון, משלים לעצמי פערים קטנים שנמנעתי כל חיי כי תמיד היה במה להתחשב, שמוצב לפני ההעדפות האישיות.

תמיד רציתי לגדל נחש, היום אני מגדל שניים.. רציתי קעקוע נוסף ומביע אותי והוספתי דרקון גדול על הזרוע. 

השלמות קטנות וחיוכים.

הדרך לא השתנתה.

חי על החרב, נע בעולם כמו רוח גדולה, פרויקט רודף פרויקט והשם מתפרסם, מביא רשימת לקוחות מתרחבת, פקידה שמסננת ולבסוף אני.

אני.

זה שלא מתנצל.

זה שחי את ההיי-וואי שלו.

שמצטרפים אליו ולא להיפך.

זוכרים?

אתם כלואים איתי ולא להיפך.

מביט על העולם בעיני יהלום.

מאושר.