בסופו של יום ארוך אין כמו לשמוע "תודה אדוני!"
הבעיה היחידה בנושא היא ההתעוררות שהמוח שלי חווה.
וכשהמוח שלי מתעורר מבדסמ, השינה רצה מהר ממני (אני לא רץ מהיום שהפנמתי שקליע מהיר מכל בן אנוש..) ואז תולים את לוסיל.
למי שטרח/ה להתייחס להמלצת הכותב ולקרוא בבלוג מתחילתו, נתקל/ה בלוסיל.
לוסיל היא שק האיגרוף שלי והטיוב שם למעלה הוא רצועה בפלייליסט שרץ באוזניות (נו..משהו כן רץ כאן) וקצב החבטות הופך לחלק מהמוסיקה.
ועל מה ההקדמה?
נשאלתי לפני מספר ימים האם בכל שלושת העשורים שלי הוצאתי "עצבים" על נשלטת וחבטתי בה עד שנרגעתי..
לקח לי יממה להתאפס כדי לתת תשובה.
בדסמ אינו אלימות.
בדסמ אינו מקום לחבוט במישהו.
בדסמ אינו מקום לפריקת עצבים שהעולם מעמיס לנו על הכתפיים.
בדסמ הוא מקום של הכלה.
בלבד.
כאב הוא קטגוריה בבדסמ ולא להיפך.
וכאב ככאב הוא מידתי, לא כל אחת מסוגלת לספוג את מה שהאחרת תוכל ואם בכלל.
עדיין בקריז?
לכו וקנו לוסיל.
עצת הדרקון:
לפני שמנסים לפתוח כספת לימדו את הקוד.
הבנתם? -נפלא.
לא הבנתם? -'זדיינו.
