הירהורים של אהבה

עבר עוד יום, עוד יום שעל פניו הכל נראה בסדר, כאילו שפוי, כאילו רגוע... אבל לא...
הגעתי לעבודה שום דבר לא עבד כמו שצריך, המערכת לקוחות לא עבדה בכלל (נו השרת חייב ליפול פעם ביומיים לא?) הלקוחות היו מעצבנים וכל אחד צרח את כאביו, ואני עם כל שיחה שאפתי ונשפתי אוויר כאילו אני עומדת להחנק (מה לא עושים על מנת להרגע???) בסוף כתבתי לעצמי פתק על מנת לשנן אותו כמו מנטרה: "תהיי סופר, סופר, סופר נחמדה" נו, זה עזר ל... שעה אולי...
וכאילו כל זה לא הספיק, התגרתה בי מישהי מהעבודה וחשפתי עליה שיניים (האמת בצדק) ואז ברחתי החוצה לשאוף אוויר כמו שצריך ולא מזגן, ושאלתי את עצמי, מה קורה כאן? למה את ככה? למה העצבים האלו? על מה? על מי?
ואז זה בא, הבכי הבלתי ניתן לעצירה הזה, דחפתי אותו חזרה במורד הגרון, אבל הוא התעקש ודחף למעלה, עקשן ומעצבן...
כל מה שרציתי זה שקט, במקום זה מה קיבלתי? המון רעש, בעיקר רעש שבא מבפנים...
אני מתגעגעת אליו, רוצה אותו, משוועת לגופו...
"אז תתקשרי אליו" אמר לי השטן הקטן, בטח הוא האינטרס שלו לדפוק הכל, לעשות אותי חלשה...
"מה תשיגי בזה שתתקשרי אליו?" שאל המלאך הטוב מהצד השני (נשבעת לכם, כמעט וראיתי את שניהם על הכתפיים שלי, כל אחד מצד אחד)
והתעמקתי בשאלה, מה אשיג בזה שאתקשר אליו, ומצאתי שכלום, מלבד חולשה נוראה, אכזבה קשה, והחמצה אדירה של הזדמנות באמת לעשות משהו לטובתי לטווח הארוך...
נרגעתי, שטפתי פנים וחזרתי פנימה, ההיא שצרחתי עליה קודם (והיא עלי אגב בחזרה...) שאלה אותי אם אני צריכה עזרה במשהו, נהמתי עליה שלא תעיז להתקרב אלי...

אם חשבתם שחזרתי הביתה והיה לי שקט, טעיתם, אבי (שיבדל לחיים ארוכים) בא לבקרני, הוא שכל חבר ילדות יקר השבוע, עוזי חיטמן, וביקש שאצטרף אליו לביקור בשיבעה, אין ספק, מצווה חייבים לעשות, אז הלכנו, ישבנו שם איזה חצי שעה, ובסוף התחננתי שאני רוצה הביתה...

אל תטעו, אני אולי מתפקדת, אבל הכל כ"כ שולי, משהו כמו, להניע את עצמי קדימה, כי אין מה לעשות, החיים ממשיכים, אבל העצב שם, ועוד איזה שם, שקט אין לי ממש (בשעה טובה, אני עוד מעט פורשת למיטה לשנת הלילה הברוכה)
מה שכן, אני חייבת מילת עידוד אחת לעצמי לא?
עברתי עוד יום בלעדיו, זה היום השלישי...

"זה הרגש, שולט בנפש
חושבת עליך פעם בדקה,
זה הקסם שבחדר,
כששנינו כאן שוכבים על המיטה,
את חייכת לי אני נפלתי,
אספת בשתי ידייך את שבריי,
החברים, הם לא יבינו, איך אותך אהבתי
בלי די,
תחכה לי, תעזור לי, כשאתה לא כאן
ליבי טיפה יתום,
יפה כמו שמש, טהור כמו דשא,
אתה חלום שאי אפשר לחלום,
את חייכת לי, אני נפלתי,
אספת בשתי ידייך את דברי, החברים,
הם לא יבינו, איך אותך אהבתי בלי די"

מילים ולחן: אביב גפן