מכל הימים הקשים בשבוע, שישי שבת בלעדיו הם הקשים יותר, גם אחרי שנפרדנו היינו מבלים את ליל שישי יחד, נכון, היינו הולכים לישון מוקדם(כי יש אימון אופניים שהוא לא מפספס אף פעם) והוא היה מתעורר מוקדם בבוקר ונפרד ממני בנשיקה ארוכה ועוד לפני שהייתי מספיקה להתעורר, הוא כבר היה חזרה במיטה יחד איתי...
הלילה זה לא יהיה ככה, אבל עוד לפני הלילה, תגיע שיחת הטלפון הידועה, ואין לי מושג מה אומר...האם אאלץ להמציא תירוצים? האם אומר לו את האמת? "שמע, לא כדאי שניפגש, עדיף לשנינו" מה אומר לו????
ואני שואלת את עצמי מה קשה יותר, יום שישי ראשון בלעדיו, או הידיעה שכבר לא יהיו ימי שישי כאלו?
אם יש משהו שהיה מרגיע אותי משבוע לחוץ ומגעיל היה יום שישי כזה, סביבות אחה"צ מישהו מאיתנו היה מתקשר האחד לשני, סוגרים על איזה סרט לקחת הערב בDVD והשיחה הזו תמיד נגמרה בקביעת השעה שהוא בא לקחת אותי...
בערב היינו מצטנפים יחד מול הטלויזיה, פשוט נשכבים האחד על השניה, לרוב היינו נרדמים(מעט מאוד פעמים צפינו בסרט עד סופו) ואחרי כמה זמן (תלוי מי מאיתנו התחיל להרגיש לא בנח על הספה) היינו גוררים האחד את השני למיטה...
שם התחילה תמיד מלחמונת קטנה, תמיד זה שהתעורר התחרמן פתאום ורצה סקס ותמיד הוא ידע לגרור את השני, זה הסקס הכי טוב שיש אם אתם שואלים אותי, שני אנשים מסטולים מעייפות ומהשינה שלא מוכנים לוותר על ההנאה הזו, סקס בלי חשבונות, מה הוא יעשה לי קודם, מה אני אעשה לו קודם, סקס זורם, כזה שכשמתעוררים בבוקר חושבים פעמיים אם היה או לא היה סקס, ורק העטיפה של הקונדום או הקונדום עצמו מעידים שאכן היה סקס במיטה הזו לילה קודם...
הוא תמיד ישן איתי אח"כ מחובק, אני בדרך כלל בעד "כל אחד בצד שלו", אבל איתו זה היה אחרת, הבנאדם לא מוותר, לא משנה כמה לילות היינו ישנים יחד, הוא תמיד היה מחבק אותי, בהתחלה לא הייתי ישנה מי-יודע-מה-טוב, הייתי משנה תנוחות שינה בכוונה, אבל בכולן הוא היה מצליח לחבק אותי... מוזר, זה לא צריך להיות הפוך? ואם זה לא הפוך, איך לעזאזל הוא לא מקבל נקע ביד, או איך היא לא נרדמת לו באמצע הלילה?
היום יהיה יום שישי אחר, יום שישי ראשון בלעדיו...
"אהבה, למה את חייבת כ"כ להכאיב
אהבה, לקחת את הכל כבר לא נשאר לי דבר לעצמי
ואתה, נכנסת לחיים שלי בלי אזהרה
אהבה, משנה צורה מפחידה אותי
אין לי אוויר
אין מנוחה בלעדיך
הימים שלי יהיו אפורים
אין משמעות
אין כוונה בדבריך
הימים שלי יהיו אפורים
אהבה, שולחנות,כסאות, טלויזיה, אותה תמונה
אהבה, אם היית יכול לתכנן נסיעה
איך אתה, מפחד להתרגל, מפחד להיכנע
אהבה, משנה צורה מפחידה אותי
אין לי אוויר
אין מנוחה בלעדיך
הימים שלי יהיו אפורים
אין משמעות
אין כוונה בדבריך
הימים שלי יהיו אפורים
אהבה, למה את חייבת כ"כ להכאיב
אהבה, לקחת כבר הכל לא נשאר לי דבר לעצמי
אין לי אוויר
אין מנוחה בלעדיך
הימים שלי יהיו אפורים
אין משמעות
אין כוונה בדבריך
הימים שלי יהיו אפורים"
מילים ולחן: דנה ברגר
לפני 20 שנים. 22 באוקטובר 2004 בשעה 9:54
