חלף לו הלילה, ידעתי שאם אכנס למיטה מוקדם מידי לא אצליח להרדם, ולו בגלל חסרונו...
נכנסתי בסוף ב1 בלילה, באמצע CSI מיאמי, כאילו כיוונו את הסידרה הזו עבורי... נרדמתי עם פשע, לא יאומן, נדמה לי שזה היה על מישהי שרצתה שיחטפו אותה, אל תשאלו, מה שיצא זה...
שאני נרדמתי לבסוף, הטלויזיה כבתה בדיוק בזמן שהקצבתי לה, רק שבאמצע הלילה הטריד אותי משהו... זה היה הריח, ריח מוכר, ידוע... פקחתי את עיני, ומצאתי את התחתונים שהוא השאיר כאן בפעם האחרונה שהוא היה כאן, היה להם ריח של קרם הגוף שלי, כי עשיתי לו מסאז' לפני שהלכנו לישון, והיה הריח שלו, ריח הגוף שלו, מדהים כמה שמתמכרים לריח גוף של מישהו שאוהבים...
"תמשיכי לישון" אמרתי לעצמי, אפילו משפטים שאמא שלי הייתה אומרת לי כשהייתי קטנה אמרתי לעצמי "שקט שיהיה שם! להסתובב לקיר וללכת לישון!" כלום לא עזר, האף המשיך להריח, והעיניים בהו בתחתונים...
התחלתי לבכות ולמלמל לעצמי, אני רוצה אותו כאן, חשבתי...
לומר לכם את האמת, מאז מותו של שרון (בן זוגי הקודם מלפני שנתיים וחצי) לא הרגשתי כמה אני רוצה מישהו ספציפי לידי, כששרון מת, נשברתי, בכיתי, קיללתי את הרגע, התפללתי שיחזירו לי אותו, אבל בסופו של דבר אחרי הכאב, הצער, התהיות והתסכולים הבנתי שהוא לא יחזור, ברור לי, מדובר באדם שכבר איננו עוד...
אבל עידו, עידו חי וקיים, והוא בכל זאת לא איתי, ועידו היה ראשון שגרם לי להרגיש, לחוות רגשות שוב... אין זה עניין של מה בכך, שנתיים לא הרגשתי, לא באמת הרגשתי, חייכתי אבל לא צחקתי, צחקתי אבל רק כלפי חוץ,לא היו אכזבות, או שמחות, כאב או אושר, פשוט לא הרגשתי, שום רגש... ופתאום בא עידו והפך את הקערה על פיה, כמו אמר, אני אגרום לך להיות במקום שמזמן לא היית, אבל הוא בטח לא היה מודע למה שהוא עושה...
אתמול בערב, תוך כדי שיחה עם חברה הקראתי לה משהו שעידו כתב לי כשנפרדנו:
"אני מרגיש כאילו הכרתי אותך הרבה יותר זמן, במעט הזמן שהיינו, הוא לא נראה לי מעט.
הרגשתי חיבור מאוד חזק, הרגשתי משהו, משהו שאני לא יודע איך לנסח במילים, אך אני יודע שמה שהרגשתי הוא דבר טוב, הוא דבר חיובי, הוא משהו שהיה לי כיף להרגיש ולחוות שוב פעם אחרי כל כך הרבה זמן שלא חוויתי אותו.
את האדם הראשון שנפתחתי אליו מאז נפרדתי מ... ובזה בעצם זה אומר שעשית בשבילי המון, עשית משהו שאחרות לא הצליחו, אך יש לי עדיין כברת דרך, לעבור בטרם אצליח לפתוח פרק ב', מאוד רציתי, אך אני עדיין לא מסוגל, עדיין לא, אני יכול רק לשמוח על שפגשתי אותך בדרכי, את אדם מקסים, את אדם מצחיק, את אדם מואר, וכיף להיות איתך, מגיע לך את הכי טוב בעולם ומגיע לך להיות רק מאושרת!
סליחה שפגעתי בך,
עידו"
ואני שואלת את עצמי, איזה מן עולם זה, שמחבר בין שני אנשים שגורמים האחד לשני לצאת מתוך האופוריה, והאדישות שלהם, ולהרגיש שוב, ואח"כ מפריד בניהם...
"אל תשכח, הבט בי פעם אחרונה וקח
את הפנים שלי איתך וסלח לדמעה
שביקשה שלא תשכח
לך ושקוט, הנה כבר יש בי כוח לא לבכות,
אני אלמד לשכוח ולחיות
בלי לרצות ובלי לחכות
לילה בלעדיך
לילה בלעדיי
גם אם לא תהיה איתי
כל העת ילווך פניי
רוח מעוררת
ריח מרחקים
גם אם לבדך תלון
אז אותי אתה תראה כשתשכים
אל תשכח, הבט בי פעם אחרונה וקח
את המבט לדרכך הוא ממך
לא ירפה בין כך וכך
לך ושקוט, הנה כבר יש בי כוח לא לבכות
אני אלמד לשכוח ולחיות
בלי לרצות ובלי לחכות
לילה בלעדיך
לילה בלעדיי
גם אם לא תהיה איתי
כל העת ילווך פניי
רוח מעוררת
ריח מרחקים
גם אם לבדך תלון
אז אותי אתה תראה כשתשכים"
מילים:עלי מוהר
לחן: קובי אושרת
לפני 20 שנים. 23 באוקטובר 2004 בשעה 10:37
