צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הירהורים של אהבה

הירהורים יומיומיים שלי, כאלו שמנכרים וצריכים מקום להיות בו, רק כדי שלא ישארו בפנים...
רובם באים מאהבה, והלוואי שלעולם לא אכתוב כאן את המילה "שנאה"
לפני 20 שנים. 24 באוקטובר 2004 בשעה 21:14

24 שעות ביממה כפול 7 שזה 168 שעות,
ו60 דקות בכל שעה כפול 168 שעות שזה 10,080 דקות ושלא נדבר על השניות, השניות בלעדיו...
די! אני כמעט מתה לצרוח את זה, די, כאבתי מספיק ועכשיו אני רוצה ממך שקט, עזוב, אני אפילו מוכנה שתהייה האקס המיתולוגי, רק תעשה טובה וצא לי מהלב! ויפה שעה אחת קודם, אם בשעות ודקות עסקינן...

אני מנסה להמנע מלומר את שמך, כאילו אם אתכחש לו אתה תצא מזכרוני, אני מנסה להמנע מלמצוא דברים המשותפים לי ולך, כאילו מעצם המניעה הדברים לא יהיו משותפים...
אני מנסה ומנסה, ומרוב שאני מנסה, אני מוצאת את עצמי עדיין עם אותה תחושה עמומה, אבל כואבת, שמישהו הושיט את היד, ומוחץ לי את הלב, וכמה שאני מחניקה את הדמעות, אין ספק שהן מוצאות את דרכן החוצה, בשעות שלהן (בעיקר בלילה) אבל יוצאות גם יוצאות, לכו תגידו להן, שהעיניים שלי נקיות דיין...

עבר שבוע, שבוע מאז החלטתי את ההחלטה האמיצה הזו, אין ספק, ברור לי שזו החלטה אמיצה, להפרד ממישהו אהוב, להינתק ממנו מבחירה, החלטה אמיצה, אבל אני? אני לא מרגישה אמיצה, אני הגיונית יודעת את זה, אך התחושות שלי הן אחרות, לא פעם אני שואלת את עצמי האם זו הדרך הנכונה (וכבר אמרתי על עצמי פעם, כמה מצחיקה אני, מי יודע מהי הדרך הנכונה עד שהוא צעד בה ובדיעבד גילה שהיא הייתה נכונה...)האם אני פועלת נכון, האם הכאב שאני מתמודדת איתו אי פעם יעלם???

אני מקבילה בין שני גברים בחיי, שרון ועידו, ויודעת שלמרות שאני מתגעגעת מאוד לשרון, התגברתי על המוות שלו, הוא תמיד ישאר אהוב, ומנסה לשכנע את עצמי, שגם עידו יום אחד, ישאר פשוט אהוב מן העבר...
אבל אני רוצה כבר להיות שם, אחרי הכאבים, עם רצון להכיר, לפגוש,להתמסר, להתאהב למישהו חדש, אחר...

"על נשמות שלי, אתה שולט,
על דקויות שבי, פורט
עת במבט אותן תמצא
ובלחישה אחת רפה
אם בתנועה שהיא מוצנעת
מילה שנאמרה בלי דעת
חיוך חטוף או מסויים
אתה באלא בכולם

אני שקעים לכל קמריך
אני ימים זורמים אליך
אני ציפור אומרת שירה
ובלעדיך אין לי מה...
אני גשרים לכל מיליך
כוכב נופל בלילותיך
בי יש נתיב כל ישותך
אני טובעת בדמותך

על אכזבות מהן כוחי ניטל
וחלומות שלי קשים, אבל
כשתדרים עמסו מאוד
אותך פיללתי לי בסוד
היו שרפות בי ויותר
הפכתי מישהו אחר
אני חומקת בשתיקה
אתה היה לי מצבה

אני שקעים לכל קמריך
אני ימים זורמים אליך
אני ציפור אומרת שירה
ובלעדיך אין לי מה...
אני גשרים לכל מיליך
כוכב נופל בלילותיך
בי יש נתיב כל ישותך
אני טובעת בדמותך"

מילים:יעל טבת
לחן:יאיר רוזנבלום

מנטרה​(שולט) שוקו - קראתי את רחשי לבך בשקיקה.
הרגשתי עצוב - עצוב מכל הסיטואציה.
גרמת לי לחשוב קצת על דברים שבלב...
הלוואי שהיה לי משהו חכם להגיד לך. אבל נעתקו המילים מפי...
אני רק יכול לומר שבמהלך הקריאה הרגשתי את הלב שלי נמעך בתוכי. כנראה שהתחברתי עליך לרגע (ואנחנו אפילו לא מכירים).
לפני 20 שנים
זאלופון​(שולט) - על השאלה "האם זו הדרך הנכונה" אפשר לתת תשובה רק אם יודעים לאן רוצים להגיע. אם היעד הוא "להיות שם, אחרי הכאבים, עם רצון להכיר, לפגוש,להתמסר, להתאהב למישהו חדש, אחר...", הדרך שאת צועדת בה ארוכה אבל קצרה יותר מכל דרך אחרת.

לפני שנה בערך קראתי מאמר של איזו פסיכולוגית בנושא התגברות על אהבה נכזבת. את רוב מה שהיה לה לומר כבר גיליתי בעצמי (ואפילו היו לי כמה תוספות), אבל משהו אחד לא יצא לי לנסות בזמן אמת והוא נשמע דווקא הגיוני (כנראה שבגלל זה אני זוכר אותו): היא אומרת שבדיעבד זוכרים רק את הדברים הטובים ועושים אידאליזציה של האקס, כזו שיוצרת אצלו שלמות שנדמה שלעולם לא תושג עוד. היא המליצה לעשות רשימה עם כל החסרונות שלו, דברים שהיית משנה בו, דברים טובים שיש בגברים אחרים שאין בו וכו'.
כאמור לא בדקתי את זה אישית, אבל היא טענה שזה עוזר. עד כמה? לא יודע, אבל אולי זה יכול לקצר במעט את הדרך.
לפני 20 שנים
מלי - שוקו יקרה, מדהים אותי לקרוא את שעובר עליי ממך,גם אני נפרדתי מבן זוגי, אדוני, אהובי, בדיוק לפניי שבוע פחות יום...
כואבת ומדממת אני שורדת, בכלל במהלך השנה וחודשיים האחרונים הקשחתי עורי כאילו ידעתי את הצפוי לי.
אם תצטרכי אוזן קשבת או חברה לעט, אני איתך. הזהרי
מאחד ששמו מתחיל באות ר'
מלי
לפני 20 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י