הירהורים של אהבה

Matok​(שולט) - אני אדבר במונחים של "טוב" ו"רוע" מוחלטים. את הגזירה וההיקש יכול כל אחד ואחת לעשות עבור עצמו.

מהו "רע מוחלט" (EVIL) הרי מהו הרוע אם לא טוב שנכשל? מכיוון שכשה"טוב" רעב הוא מחפש לו מזון אפילו במקומות אפלים. ומש"טוב" צמא הוא שותה גם מים מלוכלכים. לכן אומר לך: היי טובה לעצמך.

את טובה לעצמך משאת נותנת לעצמך את הדברים שאת מייחלת להם מאחרים. את טובה לעצמך משאת אחת עם עצמך. אולם יקירתי גם בשעה שאינך אחת עם עצמך אינך "רעה". מפני שגם בית שסוע אינו בהכרח "קן צרעות", וספינה נטולת מכשירים יכולה לשוט חסרת כיוון בינות לאיים מפחידים ומסוכנים ועדיין לא תשקע למצולות.

את טובה בשעה שאת יוצאת מגדרך לתת. אולם את אינך "רעה" משאת מחפשת לעשות עבור עצמך. משום שכשאת מחפשת לעשות עבור עצמך הינך משולה לשורש היונק למחייתו מן האדמה. שהרי הפרי לא יכול לומר לשורש "הייה כמוני, בשל, ומלא, ותמיד מעניק מהשפע שבי" משום שהנתינה אצל הפרי הינה טבעית ונחוצה לפרי ממש כשם שהרעב הצורך לינוק טבעיים לשורש.

את "טובה" בשעה שהינך ערה לחלוטין בדברייך. אולם אינך "רעה" גם אם הינך "ישנה" בשעה שלשונך תועה ללא מטרה. ואפילו תכשלי בלשונך – עדיין תתחזק לשונך עצמה.

את "טובה" בשעה שאת צועדת אל מטרתך בנחישות ובצעדים אמיצים. אולם אינך "רעה" (!!!) בשעה שצעדייך כושלים גם לכדי צליעה. כי גם אלו הצולעים אינם צועדים לאחור. והרי את חזקה ומהירה, שימי לב שאינך צולעת לפני נכה, מוגבל, מוכיחה אותו על מי שהוא, על טיבעו.
את "טובה" באינספור דרכים. ואינך רעה משאינך טובה. את בסך הכל קופאת על שמרייך לעיתים, הופכת פסיבית לפרקים. מה חבל שהצבי אינו יכול ללמד "מהירות" את הצב.

בהשתוקקותך אל "הענק שבתוכך" שוכן ה"טוב" שבך. והשתוקקות זו הינה בכל כולך. לחלק מאיתנו השתוקקות זו הינה כזרם קיטור השוצף אל הים, נושא בחובו את סודות היער ושירי ההרים של כל אחד ואחת. לאחרים זרם זה הינו שטוח ומאבד מחוזקו בשעה שהינו מתפתל בעיקולים עוד בטרם הגיעו אל החוף.

אולם אסור לו לזה הטובע בהשתוקקותו לומר לזה הממעט להשתוקק "מדוע הינך איטי? ומעכב?"

מכיוון שה"טובים באמת" אינם שואלים את העירומים "היכן בגדיכם"? או את מחוסרי הבית "מה קרה לביתכם?"

לכן יקירתי היי חזקה. שנסי מותנייך ואל תיפול רוחך. את חזקה והרוח בגבך, והימים לטובתך.
בחיבה שאין לה תכלית.
אני.