– שיחה שלא קרתה, אבל הייתה צריכה.
נשלט:
כתבתי עשרות הודעות, הצגתי את הפנטזיות שלי,
הייתי הכי כן, הכי כנוע, הכי עבד.
למה אף שולטת לא עונה?
שולטת:
כי אתה מבקש שיראו אותך – אבל לא מראה מי אתה.
אתה מגיש לי את הזין שלך על מגש של כסף,
אבל איפה הלב שלך?
איפה האיש שאתה?
איפה המילים שגורמות לי לרצות לגעת, לשלוט, לשחק?
נשלט:
אבל חשבתי ששולטות רוצות כניעה…
שאני פשוט צריך לזחול ולהתחנן…
שולטת:
אני רוצה כניעה – כן.
אבל רק ממי שאני מרגישה אליו משהו.
אני לא מחפשת כלבלב –
אני מחפשת מישהו שאני רוצה שיזחל אליי.
אתה לא צריך לגרות אותי דרך הפנטזיות שלך –
אתה צריך לסקרן אותי דרך הנוכחות שלך.
נשלט (לוחש):
אז כל הפעמים שפניתי עם “שלום מלכה, רוצה לשלוט בי?”…
לא הייתן קרות. פשוט לא נמשכתן…
שולטת (ברוך חודר):
לא. פשוט לא הרגשנו אותך.
אנחנו לא רוצות גבר “מושלם”.
אנחנו רוצות גבר שמסקרן,
מרגיש, נשבר, קם – ואז בוחר להגיש את עצמו לנו.